האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

177 פרק 7 - הטיפול במשפחה המזדקנת אמורה גם – ובעיקר - לעזור לה בתהליך הקשה, הבלתי פתור, של היפרדות וגדילה מול האם הגדולה המאיימת. בתחום הקוגניטיבי המטרה הייתה לספק לה מידע והבנה לגבי מצבה המעורער של אמה בתהליך ההזדקנות הקשה, כלומר הבנת האם כאישיות נרקיסיסטית השרויה בתהליך של ירידה קוגניטיבית והמתקשה להתמודד עם חרדה רבה ועם דחפים תוקפניים חזקים. בתחום האופרטיבי הייתה מטרת הטיפול לעזור לה לבנות "אסטרטגיית הישרדות", שבה תרגיש שליטה על המתרחש ותוכל להציב גבולות ברורים ואיתנים יותר בקשר עם האם: מתי נוח לה לבקר את האם, איך להגיב במצבים שבהם האם מאבדת גבולות, ויותר מכך - לדאוג לבירור פסיכו-גריאטרי מקיף כדי לבחון מחדש את הטיפול התרופתי באמה. הציר השני בטיפול עסק בעולמה הפנימי המיוסר של נאווה ונגע בקושי שלה לאורך שנים בפרידה - אינדיווידואציה, קושי שגבר בשלב הזיקנה של האם, שבו דרישות המציאות מחייבות התקרבות פיזית, המעלה מחדש ובעצמות גבוהות מטענים רגשיים. השאלה הנשאלת היא מדוע נאווה מאפשרת לאמה להתעלל בה רגשית והאם דפוס זה היה קיים גם בצעירותה. הציר הטיפולי הזה עסק בנאווה כילדה, כאישה צעירה וכאישה בוגרת ובמערכת הקשרים המורכבת והטעונה עם האם, שתחילתה בילדות המוקדמת ועוד קודם לכן ביחסים של האם עם סבתא, שהיו אף הם סימביוטיים, חסרי גבולות וקונפליקטואליים. נאווה מתארת דפוס יציב של אם מרוחקת רגשית, שלא הפגינה חום, לא גוננה ולא ליטפה, אלא להפך – אישה ביקורתית, נוקשה, תובענית כלפי בעלה וכלפי בתה הבכורה. נאווה הייתה "ילדה טובה", תלמידה טובה, שקטה, סגורה וחסרת ביטחון. "המרד" המשמעותי הראשון של נאווה בא לידי ביטוי כשעזבה את עיר הולדתה ואת הוריה לאחר נישואיה ועברה להתגורר רחוק מהם. אמה כעסה עליה, אך מבחינתה של נאווה זו הייתה ההזדמנות להתרחק מאמה, הן פיזית והן רגשית. הריחוק הגאוגרפי נמשך למעשה עד לפני כמה שנים, כשההורים עברו להתגורר בקרבתה, כשחלה אביה והריחוק החל להכביד. במהלך כל השנים, למרות הריחוק הגאוגרפי ותפקודה העצמאי של האם, נמשכו הביקורת