האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

176 האתגר שבהזדקנות נאווה משתדלת ככל האפשר להיות "ילדה טובה", לא להתווכח, לנסות להסביר, להתנצל. היא לוקחת את אמה לסידורים ולקניות, ובעבר אף נהגה לשבת אתה בבתי קפה, אך לאחרונה היא מעדיפה "לעשות דברים ביחד", כי הישיבה המשותפת האמורה להיות נעימה הופכת לשיחה בלתי נעימה, שבה היא מרגישה שוב ושוב מותקפת ולא מוערכת על ידי אמה. למרות הביקורים התכופים של נאווה וטיפולה בכל ענייניה של האם, ובכלל זה ביקור אצל רופאים, קניית בגדים, סידור הדירה, ביקור אצל הספרית הקבועה המחייב נסיעה - האם אינה מסופקת ותובענותה עומדת בעינה. שלוש השנים האחרונות קשות במיוחד: "בשנה הראשונה אבא חלה ואני הייתי אתם כמעט כל הזמן, כי היחסים ביניהם כל השנים לא היו טובים והרגשתי שאני חייבת לתמוך בהם. אחר כך אבא נפטר ומאז אני עסוקה בטיפול באימא ואני מרגישה שכוחותיי פוחתים, אני חיה עם מועקה כזאת שאני מוכרחה לסלק. אני מרגישה אשמה כשאני יוצאת לבלות עם בעלי או עם הילדים, וכשיש לי זמן פנוי אני נוסעת לבקר אותה במקום לעשות את מה שאני באמת רוצה לעשות, וזה להעסיק את עצמי בפעילויות מהנות באמת". אני מקשיבה לנאווה בקשב רב ומרגישה את המועקה ואת הכאב. נאווה נאבקת בדמעות. אני תוהה איך היא מתמודדת עם התסכול ועם הכעס על האם "כפוית הטובה". אני קולטת אשמה, אך פחות כעס. קשה לנאווה לכעוס. "אני אדם מאוד נוח, אני לא מרימה את הקול, אני לא מתפרצת ולא כועסת אלא לעתים נדירות. עם אימא היו לי כמה התפרצויות בלתי נשלטות אבל זה היה באמת כשהיא הצליחה להוציא אותי מדעתי". הטיפול בנאווה סבב סביב שני צירים מרכזיים. הציר הראשון והמידי היה להעניק לה תמיכה בהתמודדות עם הטיפול באמה. נאווה ביקשה ממני "כלים להתמודדות". ארגז הכלים" שיכולתי להציע לה הכיל מרכיבים רגשיים, קוגניטיביים ואופרטיביים, אך בראש ובראשונה תמיכה רגשית, הרבה עידוד וחיזוק שאין היא מצליחה לקבל מאימא. החיזוק בא בדמות מסר שהיא "ילדה טובה", שהיא בסדר, שמותר לה להציב לאמה גבולות ולדאוג לעצמה, וביתר דיוק להגן על עצמה מפני החודרנות והפולשנות של האם. התמיכה הרגשית