האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

175 פרק 7 - הטיפול במשפחה המזדקנת רוב המקרים שבהם טיפלתי במסגרת עבודתי כפסיכולוגית שייכים לקטגוריה השנייה, מקרים שבהם הלחצים והקונפליקטים התעוררו בשלב שבו ההורים הזקנים חוו משבר הכרוך במוות של אחד ההורים או ירידה תפקודית פיזית וקוגניטיבית ניכרת, שחייבה התגייסות לעזרה של ילדים או מטפלת, או מעבר לבית אבות או למסגרת סיעודית. הקושי הרגשי העצום של הילדים, ברובם בנות שטיפלו בהוריהם, נגע אמנם בבעיות הקשורות בהווה, אך למעשה הכיל קונפליקטים בלתי פתורים במערכת היחסים שבין ההורה והילד, ועל פי רוב בין אמהות ובנות, שנמשכו שנים ארוכות.      "עזרי לי להתמודד עם אימא שלי". כך פתחה נאווה את המפגש הראשון בינינו. "היא הורגת אותי, אני מרגישה שחוקה ועייפה, היא מעסיקה אותי כמעט כל יום ואני מרגישה שאיבדתי את היכולת לעצור את התהליך הזה". נאווה בת 85, אם לשתי בנות וסבתא לשני נכדים, אישה משכילה, נאה ומטופחת. הקשר שלה עם בעלה ובנותיה נפלא, אך הקשר עם אמה בעייתי מאוד. אמה מתגוררת זה כשנתיים בדיור מוגן. היא עברה אליו לאחר פטירתו של האב, ואף שהמקום נחשב לאחד הטובים ביותר ויש בו מגוון רחב של שירותים ופעילויות, דיירים ברמה גבוהה וצוות מצוין, היא מתלוננת בלא הרף ומרבה למתוח ביקורת על המקום. היא מצפה שבתה תבקר אותה כמעט כל יום ותלווה אותה לסידורים ולבילויים. היא מסרבת לבוא לביתה של הבת מאחר שהיא כועסת על הנכדים שאינם שומרים על קשר אתה. היא גם מרגישה שכשכל המשפחה יחד היא מוזנחת, מתעלמים ממנה ואין מדברים אתה, אלא טרודים בענייני הנכדים הקטנים. לכן היא מתעקשת על שמירה על בלעדיות הקשר עם נאווה. כשנאווה באה לבית אמה בדיור המוגן היא עומדת כולה לרשותה, אך בשלב מסוים הופך הביקור לזירת "קרב". האם מתחילה למתוח ביקורת על נאווה, על לבושה ועל מראיה )"את לא נשית בכלל, איך זה שאין לך עגילים באוזניים?!, איזה מן בגדים את לובשת, זה נראה כמו סמרטוטים..."( ואף על מעשיה. ההמשך בא בדמות כעס על הנכדים, משום שסבתא רואה את נאווה כאחראית לנתק ביניהם וכועסת שנאווה אינה לוחצת עליהם לבוא לבקרה.