האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

172 האתגר שבהזדקנות פרקה לעתים בבית ולעתים בצעקות על אמה. מאז נפטר אביה לפני שמונה שנים התובענות של האם רק הלכה וגברה. אף שלדפנה אח צעיר, הציפיות הופנו תמיד כלפי דפנה: שדפנה תיקח אותה לסרט, שדפנה תלך אתה לרופא, שדפנה תיקח אותה לטיול בחו"ל ועוד. "את רוב שעות הטיפול הפסיכולוגי הקדשתי לקשיים בקשר עם אימא. לקח לי הרבה שנים להתבגר, להבין ולהשלים עם העובדה שאמי נשארה, כנראה בעקבות הטראומות שחוותה, ’נכה רגשית' והיא לא יכולה לדאוג לי ולתת לי את האהבה שאני זקוקה לה. כאימא לשלוש בנות אני יודעת היום יותר מתמיד מה זה להיות אימא ולתת אהבה לבנות שלי, להיות שם בשבילן כמו שאימא מעולם לא הייתה בשבילי". בשנים הראשונות לאחר פטירת בעלה הפכה אמה של דפנה לרגזנית ביותר, לחשדנית, לאימפולסיבית בתגובותיה ולחסרת מנוחה. "אלה היו השנים הקשות ביותר. היא לא נתנה לי לנשום. היא כל הזמן נתנה לי להרגיש לא בסדר שאני נפגשת עם חברה או נוסעת לסוף-שבוע ולא לוקחת אותה". לפני חמש שנים היא אובחנה כחולה במחלת אלצהיימר והחלה לקבל טיפול תרופתי. ככל שמצבה הקוגניטיבי הלך והתדרדר כך היא הפכה פרנואידית יותר ותוקפנית יותר. "היום המצב שונה. היא כבר מאוד ירודה וכבר בקושי מבינה מה קורה לה וסביבה וזה הביא לשינוי מדהים בהתנהגותה", מסבירה לי דפנה. בשלב מתקדם של מחלת אלצהיימר שינתה אמה של דפנה לחלוטין את יחסה לבתה הבכורה. בעבר היא נהגה למתוח על דפנה ביקורת, להתחרות בה, ולדברי דפנה ממש קינאה בה, אך היום, במצבה החדש, היא מקבלת אותה בחום ובאהבה, מרעיפה עליה מחמאות, אומרת לה כמה היא יפה וכמה היא אוהבת אותה, וכמה היא שמחה שהיא באה לבקר אותה. אימא המבולבלת והמנותקת גם מגלה דאגה רבה כלפי דפנה שתאכל, שלא תסתובב בחושך, שתלבש בגדים חמים, כפי שכנראה דאגה לה בקטנותה, עוד לפני שהחלו המריבות ביניהן. דפנה במקביל מרעיפה על אמה חום ואהבה. היא מלטפת אותה ומנשקת אותה בכל ביקור, דואגת לה ועוקבת בקפידה אחר הטיפול של המטפלת הפיליפינית