האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

171 פרק 7 - הטיפול במשפחה המזדקנת באה מתוך מצוקה רגשית גדולה שהתבטאה במצב רוח ירוד, בחוסר עניין, בחוסר חשק ובעיקר בחוסר שביעות רצון מהנישואים. כבר במפגש הראשון התברר שבתיה עדיין לא התגברה על האבל על מות אמה ושלמעשה כל המשבר פרץ כבר לפני ארבע שנים, בלא שהייתה לה יכולת להבין מה קרה לה ולמשפחתה במהלך השנים. אף שהטיפול הוא בבתיה בלבד, הוא נוגע במערכות היחסים שלה עם המשפחה. מטרת הטיפול היא לעזור לה להיפרד מאמה ובמקביל גם מילדיה, שאת בגרותם היא חווה שוב כאבדן, ולהתקשר מחדש לבעלה ולעצמה. אף שבתיה טיפלה באמה במסירות ובאהבה, היא לא הצליחה לשמור על בריאותה הנפשית ונבלעה כולה בתוך הטיפול באמה בלא יכולת להציב גבולות, לשמור על האיזון במשפחתה או להכיר במגבלותיה. בתיה עדיין משקיעה אנרגיה רבה באם המתה. לכשתשתרר, תוכל בתיה להפנות אנרגיה זו לאפיקים יצירתיים ומצב רוחה ישתפר. לעומת בתיה, דפנה ממחישה לנו את היכולת להגיע לבשלות פיליאלית למרות קונפליקטים בלתי פתורים ומשקעים מהעבר:   דפנה היא בת 45, אם לשלוש בנות, סבתא לנכדה בת שנתיים, עובדת סוציאלית במקצועה ובת בכורה לאם בת 58, חולת אלצהיימר זה חמש שנים. האם שוהה בבית והטיפול בה מוטל על מטפלת פיליפינית. בבקרים היא מבקרת במועדון לתשושי נפש. במשך שנים היה הקשר בין דפנה ובין אמה סוער ואמביוולנטי. כבת בכורה ילידת הארץ התקשתה דפנה לקבל את החינוך הפולני שהוריה ניסו להקנות לה בבית. הפער התרבותי והמנטלי ביניהם היה גדול ודפנה הרגישה שאמה איננה מסוגלת להבין אותה ואת אורח חייה, והקשר ביניהן היה רופף, ומדי פעם בפעם מלווה כעסים ורגשי אשם, שחוותה דפנה כל אימת שאמה התלוננה על בדידות ועל חוסר אהבה מצד בתה. אמה של דפנה היא ניצולת שואה, בלא משפחה, והיא ציפתה שדפנה תדאג לה ותטפל בה. האם לא הייתה ערה כלל לצרכים של בתה או לקשייה בחיי הנישואים ובעבודה. דפנה הצטיירה כאישה חזקה, חסרת רגשות, אך בתוך תוכה הצטברו כאב וכעס רב, שאותם