האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

170 האתגר שבהזדקנות     כשחלתה אמה של בתיה בסרטן בגיל 86, התמסרה בתיה בת ה-24 לחלוטין לתפקיד המטפלת העיקרית באמה. הקשר של בתיה עם אמה היה מאז ומעולם קרוב מאוד. היא נהגה לדבר עמה בכל בוקר ושיתפה אותה בכל קורותיה, ובכלל זה בעניינים הקשורים ליחסיה האינטימיים עם בעלה. האם מצדה נהגה לבשל למען בתיה ומשפחתה ולבוא אחת בשבוע מעיר מגוריה הרחוקה, ובידה קופסאות מלאות תבשילים מכל טוב. מערכת היחסים הקרובה בין האם לבתה התקבלה בברכה על ידי הנכדים שהיו קשורים מאוד לסבתא. בעלה של בתיה למד עם השנים לקבל את מערכת היחסים התלותית בין שתי הנשים ואת העובדה שהוא במקום השני בחשיבותו אחרי חמותו. כשחלתה האם השתנו פני הדברים. בתיה נעדרה מהבית ימים רבים, ישבה ליד מיטת אמה בבית החולים וסירבה לחזור הביתה גם כשאחיותיה ביקשו להחליף אותה בתפקיד. אף שהייתה זו תקופת בחינות הבגרות של בנה, היא כמעט לא התפנתה לדאוג לו ולהתעניין בלימודיו. ואכן הנער כמעט לא למד וציוניו היו נמוכים מהרגיל. בעלה של בתיה ניסה לדבר על לבה אך היא כעסה על חוסר רגישותו והיחסים ביניהם התערערו. הוא, כמו הילדים, הרגיש מוזנח והקשר בין בני הזוג התרופף עוד יותר. שלוש שנים חלפו מאז פטירתה של האם והבית טרם חזר לקדמותו. בתיה הייתה שרויה באבל כבד שנמשך עד היום. היא הפסיקה לפסל ולצייר, תחומים שהצליחה בהם מאוד לפני מחלת האם ושהסבו לה סיפוק רב. היא הפסיקה את פעילותה ההתנדבותית בוויצ"ו וימיה עוברים בלא עניין רב, תוך קושי למצוא עיסוק שיעורר בה עניין אמיתי. גם היחסים עם הבעל נשארו מרוחקים וחסרי סיפוק. הדאגה לילדים שבה אל מוקד חייה והיא מקדישה להם את כל זמנה, ומסרבת לקבל את העובדה שהם מתבגרים וזקוקים למרחק. בתקופת הפיגועים היא סבלה מחרדה גבוהה מאוד וסירבה להניח להם להשתמש בתחבורה ציבורית או ללכת לקניון בלא ליווי. דאגות שהיו מנת חלקם של הורים רבים הפכו למרכז חייה. נראה שעם מות אמה איבדה בתיה גם חלק ניכר מעצמה. מחלת האם ופטירתה טלטלו את המשפחה והיא עדיין לא חזרה לאיזון. שלוש שנים לאחר מות אמה וארבע שנים מאז נקלעה המשפחה למשבר, פנתה בתיה לעזרה. היא