האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

17 פרק 1 - הזיקנה ואני התגלה כמרתק ביותר. במהלך כתיבת עבודת הדוקטור הרגשתי שאני משוטטת לבדי בארץ לא-נודעת שגם המנחים שלי לא הכירו, ולכן הכול היה בבחינת חידוש והתרגשות. לימים הבנתי כי כמה גורמים נוספים, בלתי מודעים, היו שותפים סמויים להחלטה הגורלית הזאת. הגורם הראשון היה אבי זכרו לברכה, אשר היה בסוף שנות השבעים לחייו כשהתחלתי בעבודת הדוקטור שלי, ואחרי שנים ארוכות של פעילות ועשייה נאלץ על כורחו לפרוש לגמלאות. בגיל 87 חש אבא שהוא בשיא יכולתו. כמהנדס כימיה מדופלם בעל ניסיון עשיר בניהול מפעל, היה משוכנע שיוכל לשמש כיועץ ולהמשיך ולתרום מהידע הרב שצבר. אולם המציאות טפחה על פניו והוא מצא את עצמו חסר תעסוקה ועניין. איש לא התעניין בניסיונו העשיר, שהיה כמובן מיושן לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות הרבות בתחום. כמי שעבד במשך כל חייו ולא פיתח עולם של פנאי ותחביבים, הלך מצב רוחו והידרדר. אני זוכרת אותו יושב וכותב בבית ליד שולחן כתיבה עמוס ניירות. בעידודי, ובעיקר לאחר (, הוא החל לכתוב את Butler, שקראתי על חשיבות התהליך של שחזור העבר בזיקנה )3691 זיכרונותיו. מתוך עניין ובשלות שלא היו בי שנים רבות החלטתי לראיין אותו ולכתוב את סיפור חייו, והסיפור היה מאלף. גיליתי כמה מעט ידעתי על מעלליו לפני מלחמת העולם השנייה ולאחריה ועל מסע ההישרדות שלו, על השהייה בסיביר, על עבודתו בפרס )איראן כיום(, על ההצטרפות לצבא פולניה, על העלייה לארץ-ישראל ואחר כך על העריקה מהצבא ועל הקמת מפעל הגומי הראשון בארץ. לאחר שסיימנו את כתיבת תולדות המשפחה ותולדות חייו, נסענו ביזמתי לפולין ובקרנו בעיר הולדתו וכמובן במחנות הריכוז. מסע השורשים הזה קישר אותי לראשונה ליהדות ולעם היהודי. חזרנו מהמסע בפולין מלוכדים וקרובים כפי שלא היינו מעולם. שנים נדרשו לי להבין את אימא ואבא ולקבל את התרבות ואת המנטליות האחרת והמיוחדת שלהם. כפי הנראה, ההזדקנות של אבא היא שחלחלה בתוכי וכיוונה אותי לתחום בלתי מוכר זה. בזכות המפגש המפתיע עם עולם הזיקנה פגשתי את אבי ונקשרתי למשפחתי ולתרבות שהתקשיתי להטמיע במשך שנים רבות כצברית ישראלית. תהליך ההזדקנות של אבא היה קשה. הוא לא התמודד עם אבדן הזהות ועם אבדן התפקיד, בעיקר בשל הכוח הרב שהיה בידיו כאיש צעיר. מיד עם החזרה מפולין התברר כי לקה במחלת הסרטן ובתוך שנה הוא נפטר. בימיו האחרונים הוא המשיך לספר סיפורים מילדותו כאילו נפרץ סכר שהיה סגור שנים והציף אותו בעצמה רבה. בבת אחת הופיעו דמויות של בני המשפחה שעברו מן העולם לפני שנים רבות אך נותרו חקוקות בתודעתו ובלבו. הוא דיבר בקול רפה אך במהירות, כאילו רצה להספיק ולספר את הכול, להוציא לאור את כל אותן דמויות וחוויות מוקדמות בטרם ייקח אותן המוות והן תימחקנה לעד.