האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

16 האתגר שבהזדקנות כסטודנטים צעירים הזיקנה הייתה אפוא זרה לגבינו, מדכאת ורחוקה מרחק רב. חלקנו, כמוני למשל, בני דור שני לניצולי שואה, לא הכיר כלל את הזיקנה מקרוב כי הרי לא היו מה שלא תהינו ולא שאלנו מה קורה להתפתחות הפסיכולוגית לאחר ֵ לנו סבים וסבות. אין תּ תקופת ההתבגרות, וכיצד משפיעים על האדם חיים ארוכים לאחר עזיבת הבית. אמנם השנים הראשונות הן בעלות השפעה מכרעת על עיצוב ההתפתחות והאישיות וכך גם השפעתה של משפחת המוצא, אך הרי אנו עוזבים את הבית בשנות העשרים לחיינו וחיים שנים רבות יותר עם בני זוג, עם ילדים ובחוג חברים מסוים. האם לאלה אין השפעה כלשהי על המשך עיצוב ההתפתחות הפסיכולוגית שלנו? תהיות אלה התעוררו במחשבתי רק שנים רבות לאחר שסיימתי את לימודיי. ילדתי את שלוש בנותיי, עבדתי כפסיכולוגית קלינית בבית חולים פסיכיאטרי ובמרפאה פרטית, והחלטתי לחזור לאוניברסיטה ללימודי התואר השלישי. המטרה הייתה אז ברורה: לחקור תהליכי פרידה רגשית אצל צעירים לפני השירות בצבא ולאחריו. מה חולל בי את השינוי? וכמי שעסקה בילדים ונוער, כיצד התחלתי לחקור את הזיקנה דווקא? העובדות פשוטות לכאורה, אך התשובה מורכבת מאוד. נתחיל במציאות הגלויה. במסגרת סמינר הדוקטורנטים באוניברסיטת בר-אילן שמענו בכל שבוע הרצאות מחוקרים בתחומים שונים שהיו עשויים לעורר בנו עניין למחקר. אחד המרצים היה פרופ' שמעון ברגמן, גרונטולוג, איש מבוגר, גבה-קומה, מלא הדר ומעורר כבוד. הרצאתו נסבה על תהליכים בזיקנה ואני הקשבתי לו פעורת-פה. התהליכים שתיאר, העוסקים בפרידות, באבדנים ובשינויים, נשמעו באוזניי ממש כתהליכי פרידה ואינדיווידואציה שרציתי לחקור אצל צעירים, ועובדה זו היא שריתקה אותי במיוחד. הרצאה זו השפיעה השפעה מכרעת על המשך התפתחותי המקצועית. מלאת התלהבות וסקרנות יצאתי מההרצאה בשעת צהריים ומיהרתי לספרייה. התחלתי לחפש חומר על פסיכולוגיה של הזיקנה ועל תהליכי פרידה ואינדיווידואציה בזיקנה. המבחר היה דל; לעומת הכמות העצומה של הפרסומים על גיל ההתבגרות, מצאתי תחום "צעיר" ומוזנח. עיקר הפרסומים עסקו בהתמודדות עם אבדנים ועם אבל, אך בתחומים שרציתי לחקור, כמו אינדיווידואציה והתפתחות, לא הציעה הספרות מבחר גדול. עם זאת, בדיון שנערך ב-3791 בחברה הפסיכואנליטית ודן בנושא, מצאתי חיזוק להנחה שתהליכי פרידה ואינדיווידואציה נמשכים גם בתקופת הבגרות והזיקנה. באותו יום גמלה בלבי ההחלטה לשנות את הצעת המחקר לדוקטורט ולהסב אותה לתחום הזיקנה. כך נקשרתי אל עולם הזיקנה, והוא אכן