האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

123 פרק 5 - הטיפול הפסיכולוגי בבני האוכלוסייה המזדקנת המוות, למשל. אף שיונג היה ער לספקות של מרבית האנשים היום, הוא טען שאדם שאינו מסוגל להיפרד מהחיים הוא אדם חלש וחולה, כאותו צעיר שאיננו מסוגל לחבק את החיים. לכן על האדם להיות מסוגל להתבונן במוות ולצפות לו. בריחה מהמוות גוזלת מהמחצית השנייה של החיים את משמעותה המיוחדת. במחצית השנייה לחיים תשומת הלב של האדם נים הזו עשויה לסייע בידו למצוא משמעות ושלמות בחיים ולקבל ְ מופנית פנימה וחשיפת הפּ את המוות. על האדם לצמצם מעט את הפעילויות ואת המעורבות בפעילויות חיצוניות כדי נים שלו. ְ שתעמוד לרשותו אנרגיה במידה מספקת וזמן לארגן את חיי הפּ בעוד שהעיסוק בעולם הפנימי ובגילוי העצמי בגיל צעיר קשור על פי רוב לקשיים בתפקוד ולכן אינו הכרחי, הרי בגיל מבוגר זה חובה וצורך. מי שאינו מסוגל להאיר את העצמי - נים - כשם שהשמש מאירה את עצמה, מפתח תופעות היפוכונדריות או נאחז בכוח ְ את הפּ בנעורים האבודים. אריקסון ומעגל החיים אריק אריקסון, פסיכואנליטיקאי ממוצא דני, ראה אף הוא בהזדקנות פוטנציאל להתפתחות פסיכולוגית ולא רק לנסיגה. זאת אף שהיה ער לאיום הגדול ליפול לתהומות הייאוש ולהמשיך את תחושת הקיבעון העשויה להתחיל כבר בסביבות גיל 05. בניגוד לפרויד, אריקסון הציע תאוריה פסיכולוגית-חברתית רחבה יותר, המדגישה את הדרך שבה מרכיבים פסיכולוגיים, חברתיים ותרבותיים משתלבים יחד בהתפתחות הנפשית של האדם במהלך החיים. הוא ייחס חשיבות מרכזית לכוחות האני, לזהות האישית וליחסים הבין-אישיים כמרכיבים החשובים יותר מדחפים ומיצרים בהתפתחות האנושית. ( תיאר את ההתפתחות הפסיכולוגית לאורך החיים כשמונה Erikson, אריקסון )2891 ;3691 שלבים, ובה לכל שלב משימות התפתחותיות פסיכו-חברתיות המתאימות לו. בכל שלב ייתכן משבר התפתחותי, אך לאדם יכולת להתמודד בהצלחה עם הקשיים בזכות כוחות האני העומדים לרשותו. בניגוד לגישה הפסימית של פרויד, אריקסון רואה בכל משבר התפתחותי אתגר מיוחד שבחובו טמונה הזדמנות לצמיחה נוספת. השלבים ההתפתחותיים קשורים זה בזה; כשמשבר התפתחותי בשלב מסוים לא נפתר, הוא מוסיף ללוות את האדם לאורך כל חייו. השלב הראשון בהתפתחות הוא הבסיס, והמשימה ההתפתחותית המרכזית בו היא היכולת לפתח אמון בסיסי בזולת. אמון בסיסי זה מאפשר אופטימיות ותקווה, שהם ה"דלק" להמשך ההתפתחות. לאורך כל מעגל החיים ועד לזיקנה המאוחרת ממשיך מרכיב זה של היכולת לתת אמון בסיסי בזולת להוות מרכיב חשוב בבריאות הנפשית, ביכולת ההסתגלות