האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

113 פרק 4 - הפרעות רגשיות אופייניות במהלך ההזדקנות ובזיקנה הסיעודי. במצבי לחץ הוא נהג להניף את מקל ההליכה שלו ולאיים במכות, אף שהוא לא מימש את האיום הזה. הדיירים נרתעו ממנו והתרחקו מחברתו וכך הוא צבר עוד ועוד כוח במחלקה. גם אנשי הצוות הסיעודי נמנעו מלהתעמת אתו ולא פעם נכנעו לתובענותו. במצבו הנוכחי לא הצליח משה למצוא אפיק יעיל וטוב יותר לרגשות התסכול, הייאוש והכעס שמילאו אותו. רק כשנבחר לתפקיד בכיר בוועד הדיירים חלה רגיעה במצבו. הוא החל להיות עסוק בארגון ובתכניות לקידום תנאי הדיירים וזכה להערכה ולתקשורת פתוחה וטובה יותר עם אנשי הצוות ועם חברי ההנהלה. בעלי            .6 הפרעות אישיות בדרך כלל נאבקים בקונפליקטים הקשורים במותם הם. לעתים קרובות הם נוטים לראות בדמיונם את מותם כמקור לשחרור מסבל או מלחצים. הם חשים בצורך עז לשים מיד קץ למצב בלתי נסבל בחיי היום-יום - כמו לקפוץ מהחלון, לגרום למותם בתאונת דרכים קטלנית או פשוט להניח את הראש על הכר ולהיעלם. יש זקנים שמשאלתם הבלתי מודעת, ולעתים גם המודעת, היא להתמזג בעולם אחר שכולו טוב עם דמויות חשובות או קרובות מהעבר שאינן עוד. האמביוולנטיות לגבי החיים והמשיכה ה"רומנטית" למוות מתחזקת בזיקנה. חרדות מפני מוגבלות אפשרית ומפני חוסר אונים פיזי, חוסר היכולת לנבא ולשלוט במועד ובאופן שבהם יתרחש מותם - כל אלה עשויים לעורר את משאלות המוות ואף מחשבות על התאבדות. לעומת זאת, בעלי הפרעות אישיות גם מתקשים מאוד להיפרד מהחיים, עקב הקושי ליצור אינטגרציה של החיים ולקבל אותם בהשלמה. בתקופת הזיקנה הם ממשיכים להרגיש תחושות של החמצה, והעובדה שהחיים נתפסים כ"משהו בלתי גמור" רווי אכזבות ותסכולים מקשה את יכולתו של הזקן "לנוח", ולהרגיש שחי את חייו ומיצה אותם ועכשיו הוא יכול ללכת. האבדן הקשה במהלך ההזדקנות הוא למעשה אבדן מקורות נרקיסיסטיים לסיפוק עצמי ולהערכה מצד אחרים, החשובים מאוד בעיניהם של בעלי הפרעות אישיות. אבדנים אלה מערערים את הביטחון העצמי של המבוגרים המזדקנים, מגבירים את חשדנותם ואת עוינותם כלפי הסביבה ולכן פוגעים במערך היחסים שלהם עם המשפחה ועם הסביבה. הצורך לשלוט, לקבל תשומת לב, להיות במרכז העניינים, לזכות בחיזוקים מהסביבה לעצם קיומם, לעצמי החלש והפגוע שלהם, עשויים לבוא לידי ביטוי בשלושה אופנים מרכזיים: