האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

107 פרק 4 - הפרעות רגשיות אופייניות במהלך ההזדקנות ובזיקנה עושים ניסיונות הפגנתיים להתאבדות, ולכן הסימנים המוקדמים בולטים הרבה פחות ולעתים אינם נצפים כלל. לפעמים התופעות המקדימות להתאבדות הן התכנסות, צמצום התפקוד, שקט, דיווחים על תחושות של חוסר משמעות ושל חוסר תכלית, האופייניים למצבי דיכאון. במקרים מסוימים הביטוי הוא במסירה של חפצים אישיים רבי-חשיבות מבחינתו של האדם. יש צורך ברגישות מרובה מצד אנשי הצוות או המשפחה לפענח סימנים מוקדמים אלה. עם זאת, במרבית המקרים ניסיון ההתאבדות בא כהפתעה. בכל מקרה, להתאבדות השפעה רבה מאוד על הדיירים ועל אנשי הצוות. הדבר מעורר חרדה, כעס, תחושות של חוסר אונים ולעתים תחושה של חוסר התאמה לתפקיד מצד אנשי הצוות. קשיים והתלבטויות מתעוררים לגבי הצעדים שיש לנקוט כשמוסרים מידע לדיירים בדבר ההתאבדות וכשמשתפים אותם בתהליך האבל: האם לתלות מודעת אבל? האם לאפשר השתתפות בלוויה? איך לדווח על האסון? האם לדון על זה ולאפשר לדיירים לבטא רגשות? יתר על כן, התאבדות במוסד מעוררת את האיום מפני "מעשה מדבק". מעשה התאבדות אחד משפיע על מחשבות התאבדות ולעתים גם מביא לידי ניסיונות התאבדות של דיירים נוספים. כך אכן אירע בעבר במוסדות אחדים והשתררה בהם אווירה קשה של מתח וחרדה. במקרים אלה הכרחית התערבות מקצועית. באחד מבתי האבות בארץ אירעו שישה ניסיונות התאבדות בתקופה של חודשיים בלבד ונוצרה בו אווירה מלאת חרדה, אשמה, חוסר אונים, תסכול וייאוש. תכנית התערבות מיוחדת הופעלה על ידי צוות של פסיכולוגים, שכללה שיחות אישיות וקבוצתיות עם הדיירים. בשיחות אלה ניתנה לדיירים האפשרות לדבר על הלחצים הקיימים, על החרדות ועל התסכולים. הם הודרכו בטכניקות לשליטה עצמית ולהרפיה. הפסיכולוגים עסקו גם באיתור דיירים ברמת סיכון גבוהה והגישו להם עזרה מידית. הוכנה תכנית מניעה לחברי הצוות ובה הם למדו כיצד לזהות סימני איום להתאבדות בקרב הדיירים. ננקטו כמה אמצעי ביטחון והותקנו אביזרי בטיחות נוספים )למשל: מניעת הצטברות של תרופות אצל דיירים, הגבהת המעקה במרפסות וחסימת הגישה לגגות(. הטיפול בזקנים בעלי מחשבות אבדניות המפגש עם אדם זקן הסובל מדיכאון המלווה במחשבות אבדניות הוא מפגש מאתגר וקשה. המטפל חייב להתמודד עם הדאגה לשלומו של המטופל ועם החרדות הבלתי נמנעות העלולות להציף אותו שמא יממש הזקן את מחשבותיו. קשה להתמודד עם תחושות של חוסר אונים וחוסר שליטה, המלוות לא פעם בהבנה ואולי אף בהזדהות עם חוסר היכולת של המטופל הזקן למצוא תקווה וסיבה להמשיך את חייו. עם זאת, העובדה שאותו מטופל משתף את המטפל במחשבותיו ואינו מתנגד לקשר טיפולי מעידה שעדיין יש סיכוי לשינוי