האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

105 פרק 4 - הפרעות רגשיות אופייניות במהלך ההזדקנות ובזיקנה ארוכות והיא גידלה את ילדיה לבד, בלא משפחה, וויתרה על הרצון ללמוד ולמצוא לעצמה מסגרת ראויה לעבודה. בשנים האחרונות הקדישה מרים זמן רב לעבודה בהתנדבות עם ילדים חולים. הקשר שלה עם הילדים היה מיוחד; הם אהבו אותה מאוד והיא מצאה בעבודה תם סיפוק רב. העבודה עם הילדים הנכים הייתה גם שחזור של הקשר המיוחד ִ א שהיה לה עם אחותה הצעירה שנפטרה, ואשר בה טיפלה במסירות שנים רבות. "הייעוד שלי בחיים זה לעזור לחלשים", אמרה לא פעם לילדיה. מותו הפתאומי של בעלה, דווקא בשלב שבו החלו להתקרב זה לזה אחרי שנים שבהן נעדר מהבית לרגל עבודתו, כשהייתה יציבות ורגיעה בחיים המשותפים, היה טראומטי ביותר. היא הרגישה שאין טעם להמשיך לחיות לבד, הפסיקה לאכול ובהדרגה איבדה עניין בעיסוקיה הרבים. המפגש עם הנכדים היה קרן אור יחידה בעולם שהיה בעיניה חסר תקווה. מבחינתה לא נותר לה עוד תפקיד חשוב למלא. מרים ידעה שבני משפחתה אוהבים אותה ומעריכים אותה מאוד, אך היא גם הבינה שהם טרודים מאוד איש איש בענייניו. היה לה ברור שהם אינם זקוקים לה והיא אינה יכולה ליפול עליהם לנטל. "מילאתי את תפקידי בחיים", אמרה פעמים אחדות, "אני מרגישה שאני יכולה להסתלק". מבחינתה הפתרון היה להיעלם. פעמיים ניסתה לשים קץ לחייה. המשפחה המודאגת עשתה כל מאמץ לעזור לה להיחלץ מהמצב. היא הייתה בטיפול פסיכיאטרי וקיבלה גלולות נוגדות דיכאון. לאור החשש שמא תנסה שוב להתאבד, יצרו עמה בני המשפחה קשר כמה פעמים ביום. מרים ניהלה ויכוחים מרים עם ילדיה והמשיכה לטעון שאין היא רוצה להמשיך לחיות. קשה היה להבין מדוע אין היא מצליחה ליהנות מהמשפחה ומהאהבה הרבה שהעניקו לה. בשבועות שקדמו למותה נראתה מרים רגועה ושמחה יותר. נדמה היה שהיא מסתגלת למציאות ומתחזקת. ההתחזקות, כפי שהסתבר בדיעבד, הייתה רק כדי לשוב ולנסות להתאבד. בוקר אחד, מיד לאחר הטלפון היומי של בנה, היא נטלה כמות גדולה של כדורי שינה ושמה קץ לחייה. הילדים קיבלו את מותה בכאב רב ובכעס. הם כעסו על שוויתרה עליהם, כעסו על שהסתלקה בלא לתת