האתגר שבהזדקנות | בריאות נפשית, הערכה וטיפול | ליאורה בר-טור

100 האתגר שבהזדקנות ועם העובדת הסוציאלית, מכרה של הבנים, הוחלט להעביר את שניהם מהבית לבית אבות שבו יטפלו באבא וישחררו את אימא מהלחצים הרבים. הבעל נאלץ להיפרד מאשתו עקב מצבו הירוד ולעבור למחלקה הסיעודית. האישה הצעירה והבריאה השתלבה מיד בפעילויות השונות בבית, מצב רוחה השתפר והיא ציינה ש"סוף סוף, אני יכולה לישון בשקט, לשחק ברידג', לשמוע הרצאות ולהתאוורר". אך בעוד שהאישה "פרחה", הלך בעלה ודעך. הוא הרגיש מוגבל וכלוא במחלקה, נטוש ובודד. הוא סירב להשתתף בפעילויות השונות ובילה את היום בכיסא גלגלים, בבהייה בטלוויזיה ובציפייה לביקוריה של אשתו. לא חלף זמן רב, וליאון פיתח חשדות שאשתו בוגדת בו. פעילויותיה החברתיות בלעדיו עוררה בו חרדה שהתפתחה לחשדות ואחר כך לפרנויה שהיא בוגדת בו עם גברים אחרים. בשיחה תיאר ליאון את אשתו כאישה צעירה ויפה, שתמיד היו לה מחזרים. ועכשיו, כשהוא כבר "לא גבר" אלא זקן בכיסא גלגלים, "היא הצליחה להיפטר ממני כשהכניסה אותי למחלקה סגורה וכך יש לה את החופש לעשות מה שהיא רוצה". יש לציין שמחשבות פרנואידיות הנסבות על בגידות מתעוררות במקרים רבים שבהם אחד מבני הזוג מוגבל או נכה, בעוד האחר צעיר ובריא. כניסה של מטפלת או מטפל לבית או שהות במסגרת טיפולית-סיעודית יש בה כדי להביא לידי התפרצות של רגשות חזקים של קנאה ואבדן שליטה המעוררים חרדה גדולה, ובעקבותיה עשויה להתפתח הפרנויה. נראה שתסמינים אלה מגנים מפני רגשות קשים עוד יותר של ייאוש או של דיכאון עקב אבדנים, ומפני החרדה מתלות שחוו בתקופה שקדמה להתפרצות התסמינים הפרפרניים. הטיפול בפרפרניה בכל המקרים שתיארתי ובמקרים רבים אחרים, הדלוזיות אפשרו לזקנים גם לשלוט בבני המשפחה או באנשי הצוות, שהרגישו חסרי אונים ונשלטים על ידיהם. בכך עוררו הזקנים תשומת לב למצוקתם ואולי גם הצליחו לשמור על מידה מסוימת של ערך עצמי; במקום להכיר בחולשתם ובמוגבלותם ולחוש חוסר אונים וייאוש, השליכו את הרגשות האלה על הסביבה באמצעות האשמות והתקפות. יש לזכור שזקנים הסובלים מפרפרניה סובלים