אלצהיימר ודמנציות אחרות | רחל ברנבאום עורכת

הטיפול והתמודדות המטפלים עם תשושי נפש בקהילה 84 מסוגלים לקום בשל מצבם הגופני, אינם מעוניינים להשתתף או שפרשו מהפעילות כדי לנוח). חשוב לאפשר הפסקה ומנוחה בהתאם לצורך. את המנוחה אני מנצלת ליצירת קשר אישי ומזמינה אחד מהחולים לרקוד אתי. ההזמנה והפרידה נעשות בתנועות גוף. רק חולים מעטים אינם נענים. בריקוד זה איני מלמדת, אלא קשובה לאנרגיות הזורמות מן החולה דרך ידיו, לנוקשות של שריריו ולהבעות הפנים שלו. אני קשובה לזיכרונות, אשר עולים כתוצאה מהתנועה ומהמוזיקה ומתבטאים בה, וכך נוצר בינינו קשר של הבנה. אנחנו מסיימים בישיבה, בתנועה שקטה ובפרידה אישית מכל חולה. בבואי לראשונה לטפל בחולים דמנטיים האמנתי שהאפשרויות הגלומות לסיכום, בטיפול בריקוד ניתנות לניצול מרבי בתחום זה. העיקרון שיש לבסס את הפעילות על יצירת משוב בין היחיד לקבוצה נראה לי חיוני כבר בצעדיי הראשונים. האמפתיה שחשתי כלפיהם הייתה כלי שאין לו תחליף, כדי להבין את החולה וליצור עמו את הקשר האישי, ההכרחי בעיניי. הכרת יסודות התנועה אפשרה לי לזהות את גבולות הכושר התנועתי של המטופלים ולהציע תנועות שהיו, לפי הערכתי, בגדר יכולתם. ברור היה לי, שיש להציג את התנועה בשקט ובאיטיות. ברם, לפני שהכרתי את קשיי התפיסה של החולים, לא עמדתי על הצורך בהצגה חוזרת של התנועה ועל ההכרח להתאים את מידת החזרה של התנועה לתנאים המיוחדים של כל קבוצה ושל כל מפגש. גישתי היא להתאים ולסגל את עצמי לחולים. לעולם איני באה עם תכנית ערוכה מראש, שאליה החולים נאלצים להסתגל, אלא עם פתיחות להעניק לחולים את הטיפול המתאים להם ביותר באותה עת. משום כך, איני מתבלבלת בהיתקלי לפתע בחולה שהתנהגותו בלתי צפויה. עם זאת, במשך השנים התפתחה תבנית של שעת טיפול. מצאתי, בעיקרון, שמבנה ברור וסגור נוסך שקט וביטחון. מבנה כזה אין משמעותו חזרה מדויקת בכל מפגש, אלא שינויים תנועתיים המתבססים על תנועה מוכרת ושינויים במהירות התנועה או במוזיקה המלווה את התנועה. המבנה מוכר ויציב, והמשתנים הם האיכויות והתכנים. התנהגותם המבולבלת של החולים עלולה לעורר רושם מוטעה באשר לחיי הרגש שלהם. אולם העבודה עמם מגלה, כי יש להם סולם רגשי ער ופעיל, שאליו נקשרים התכנים והאיכויות המועלים בטיפול. אלה מעוררים הדים מהעבר ואף מההווה, המחזקים את הצד החברתי של המטופלים, המתבטא בתגובותיהם ובהתקשרויות האישיות בקבוצה. יש לזכור, כי חולי דמנציה סובלים לעתים קרובות מקושי גופני ניכר, מבדידות ומניתוק סביבתי. מסגרת המועדונים והפעילויות שניתנות בהם מעניקות לחולים סביבה אוהדת וקשובה לצרכיהם, שבה הם פוגשים חברה הולמת וזוכים לגירויים מתאימים. שעת הטיפול בריקוד מספקת הזדמנות ואווירה, שעמן ניתן להם להתעלות ולהתגבר לשעה קלה על מגבלותיהם ולחוש סיפוק מהצלחה זו.