אלצהיימר ודמנציות אחרות | רחל ברנבאום עורכת

הטיפול והתמודדות המטפלים עם תשושי נפש בקהילה 68 שזוהי מניפולציה. בעיניי, זוהי הקשבה אמיתית לאדם מתוך הבנה עמוקה ואנושית של מחלתו, תעתועי מוחו וסבלו. איננו יודעים עדיין כיצד למנוע את המחלה או לרפאה, אבל ביכולתנו לנסות לצמצם ככל האפשר את הסבל של האדם ושל המטפלים בו. תקשורת לא מילולית - שפת הגוף כאשר מדברים על תקשורת בין אנשים מתכוונים בדרך כלל לתקשורת מילולית. היכולת לשמוע ולהבין דברים שנאמרים והכושר לנהל שיחה הם חשובים, אולם לאדם יש גם יכולת גבוהה לקיים תקשורת לא מילולית. אנו מביעים רגשות מורכבים וכוונות שונות בעזרת תנועות, מחוות והעוויות פנים. סימנים אלה הם "שפת הגוף" שהיא עתיקת יומין והשימוש בה בדרך כלל לא מודע. מחקרים שונים מצאו, כי הרכיב המילולי של שיחה מילולית הוא פחות מ-%53 ואילו משקלה של התקשורת הלא מילולית הוא מעל %56 (פייס, 1891). מקורותיה של שפת הגוף הם קדמוניים: "האדם, ההומוספיאנס, שכח זה מכבר שהוא חיה ביולוגית. זן של יונק, קוף חסר שיער שלמד ללכת על שתי גפיו התחתונות, בעל מוח מפותח וחכם. כמו כל מין אחר, אנו נשלטים על ידי חוקים ביולוגיים המפקחים על תנועותינו, תגובותינו, שפת הגוף וההעוויות שלנו" (פייס, 1891: 01). התקשורת הלא מילולית של בני האדם ושל בעלי החיים מורכבת מרכיבים אלה: תקשורת חזותית, המתבטאת בשימוש בתנועות גוף ובהעוויות פנים; תקשורת קולית שעיקרה השמעת קולות; תקשורת כימית שהיא העברת ריחות וקליטתם; תקשורת מגע - המתבצעת על ידי מגע או על ידי העברת תנודות. לשם העברת מסר מסוים מועברים, לעתים קרובות, מספר אותות תקשורתיים בו-זמנית (לב-ינאי וטרקל, 7991). היום בני האדם מודעים פחות לאותות אלה, אך הם חשופים להם וקולטים אותם ברמה החושית, ככל בעלי החיים. אחת ההגדרות המקובלות בספרות המדעית למושג "תקשורת" בקרב בעלי החיים היא זאת: "מעבר של מידע מבעל חיים אחד לשני על ידי שימוש במסרים או באותות. אותות רבים המשמשים לתקשורת הם פשוטים וישירים, אך קיימים גם אותות מורכבים מאוד המערבים יחסי גומלין מורכבים בין הפרטים המתקשרים" (לב-ינאי וטרקל, 7991: 13). "היונקים העילאיים קוראים זה את פני זה ללא הרף ותרים אחר תנודות קלות המעבירות מסר של ידידותיות, מיניות, פחד או עוינות... הבעות הפנים משותפות לכל בני המין. הן מתפתחות באופן טבעי וללא למידה מיוחדת, והן כמעט שאינן משתנות לאורך החיים הבוגרים. גם התגובות על ההבעות האלה מולדות בעיקרן. רוב הבעות הפנים אינן מוגבלות למין אחד בלבד" (מוריס, 2991: 361). האדם הסובל מדמנציה יכול פחות ופחות להיעזר בתקשורת המילולית והופך רגיש יותר ויותר לתקשורת הלא מילולית והרגשית. בשלב המתקדם של המחלה, הוא כמעט שאינו · · · ·