12 / 64
12
2010
אוגוסט
עט השדה
אליזבט גלאון
רגשות, הניואנסים שמלווים את השפה הדבורה
באמצעות הבעות פנים וטון דיבור אינם עוברים
כאן במלואם. הטקסטים הכתובים והמצולמים
מתועדים וניתנים להפצה.
- הזמינות של
מידיות לצד השהיית תגובות
הטכנולוגיה מאפשרת לנו לומר דברים שאנחנו
מרגישים בזמן אמת. מאחר שהתקשורת היא
לרוב א-סינכרונית, התגובות מגיעות לאחר עיכוב,
עיכוב שמשאיר זמן לפרשנויות ולהשלמת החסר
באמצעות הדמיון.
למאפיינים אלה השלכה פסיכולוגית על הגולשים.
תופעה מרכזית היא הסרת עכבות.
אנחנו מבטאים ביתר קלות, בישירות ובכנות, חוויות,
רגשות ומחשבות - בין אם אנחנו מתקשרים
עם אדם קרוב ומוכר ובין אם מדברים עם
אנשים פחות מוכרים או עם קהל גדול.
ההבחנה בגיל, בסטטוס ובמידת הקרבה
מיטשטשת.
חוויית הגלישה מתובלת במידה רבה
של משחקיות דמיונית, הרגשה ש"מה
שקורה כאן קורה רק בראש שלי", ועם
זאת, באופן פרדוקסלי, אנחנו מגיבים
למה שקורה לנו בעוצמות רגשיות
גבוהות. התוצאה היא היווצרות כר פורה
להתבטאויות שבעולם הפיזי מעוכבות
ונשארות בגדר מחשבות כמוסות.
ילדים ובני נוער שנולדו לתוך המרחב המשולב
הזה מתנהלים בו באופן אינטואיטיבי כדרך חיים.
רבים מהם מתנהלים בו בצורה טובה מאוד, עוסקים
בעשייה חיובית ומצמיחה ומקיימים קשרים בין-
אישיים מהנים, פוריים ומעשירים. אבל לפעמים
האינטואיציה, שיכולה להיות יעילה במרחב הפיזי,
אינה יעילה מספיק במרחב האינטרנט.
בשל החוויה הפסיכולוגית המלווה את הגלישה,
סימני הגבול בין מותר לאסור ובין טוב לרע
מיטשטשים ומתעתעים, וגם ילדים שבמרחב הפיזי
מקפידים שלא לעבור גבול זה עלולים להיסחף
ולמצוא את עצמם בעברו האסור. מצב זה חושף
יותר ילדים לאפשרות להסתכן, לפגוע ולהיפגע,
וכפי שכל החוויות באינטרנט נחוות בעוצמות
רגשיות גבוהות כך גם חוויית הפגיעה נחווית כקשה
יותר, מתמשכת יותר וזמינה לקהל צופים שעצם
נוכחותם מעצימה את הפגיעה.
הפער הדיגיטלי שנוצר בין ילדים לבין מבוגרים
משמעותיים בחייהם מוסיף ממד מורכב על
מציאות מורכבת זו.
השגרה היומיומית
גם ילדים שמתנהלים היטב במרחב האינטרנט
זקוקים לכישורים ולכלים כדי לכוון את התנהלותם
טוב יותר. גם הטוב יכול להיות טוב יותר ומצמיח
יותר.
האינטרנט מזמן מרחבי פעולה מסוגים חדשים.
הקבוצה החברתית כבר אינה מורכבת רק מאלה
שנמצאים בסביבה הגאוגרפית, פגישה פנים אל
פנים כבר אינה תנאי בלעדי לשיחה אינטימית,
לזמן ולמקום יש משמעויות חדשות ומהתכנים
שהם נחשפים אליהם הם לומדים את גבולות
הקונצנזוס.
התוצאה היא שנוצרת תרבות אחרת, נוספת, שבה
מושגים מוכרים - קרבה, אינטימיות, מרחב ציבורי,
חברות ועוד - לובשים לבוש אחר ומתקשטים
בעיטורים חדשים.
לאילו כלים זקוקים בני הנוער?
כדי להשיב על שאלה זו, חשוב לבחון את
מאפייניהם של מצבי החיים שמזמן להם המרחב
האינטרנטי. אלה רק כמה דוגמאות:
- "...הרגשות שלי,
פרטיות, קרבה ואינטימיות
דברים שקרו לי שחוץ מכם אף אחד לא ידע
בבלוג שלה,
15
עליהם" - כך כתבה נערה בת
בפוסט שמתחיל כך: "איבדתי את התמימות
שלי...". התוכן המועלה בבלוגים ובמיקרו-בלוגים
באמצעות טקסט ותמונה הוא תוכן אישי מאוד
שנוצר לרוב באינטימיות הפנימית של היוצר,
אינטימיות המאפשרת זרימה של מחשבות
ורגשות פרטיים וכמוסים. תכנים מסוג זה מועלים
לרשת על ידי הילדים ובני הנוער עצמם. יש
תחושה שהפנייה היא לקהל דמיוני, אך בולטת
גם הציפייה לתגובות ולתמיכה. לעִתים הדברים
מופנים לחברים במעגלים הקרובים והמוכרים,
אבל תמיד הם נחשפים, מבלי שיהיו מודעים לכך,
גם לקהל גדול יותר. עם זאת, בעת האחרונה
אפשר לראות יותר בני נוער שמפעילים הגדרות
פרטיות בפרופיל שלהם בפייסבוק.
- מתוך עדותה של
גוונים חדשים לחברות
מהם הם חברים
200 ,
חברים
1500
תלמידה: "יש לי
חברים קרובים מאוד, את חלקם לא
50 ,
קרובים
פגשתי מעולם אבל הם חברים מאוד טובים". גוונים
נוספים אלה של חברויות מאפשרים להכיר יותר
חברים, להשתתף בפעילויות חברתיות מגוונות
ולפתח תחומי עניין חדשים. הם גם מאפשרים
לבני הנוער, הנתונים בשלבים של גיבוש זהות
וחיפוש משמעות, למצוא שותפים לתחומי עניין
אזוטריים ולהתנסות בהם מבלי להתחייב.
- "חיפשתי שם... וחשבתי שזה
מיתוג עצמי
משקף... האמת אולי אני אחליף... יש בשם הזה
משהו קצת כבד וספציפי וצריך לבחור תמונות
שיתאימו... ומצד שני..." - מתוך בלוג של נערה
. פתיחת בלוג או פרופיל ברשת חברתית
14
בת
כרוכה בבחירת כינוי ובהצגת מאפיינים אישיים.
לעִתים אשליית התהילה והפרסום המלווה את
יצירת המרחב האישי באינטרנט מניעה את ילדים
והמתבגרים להבליט פרטים שנתפסים כבעלי
פוטנציאל להגברת הפופולריות. הצורך לבחור
ילדים ובני נוער שנולדו
לתוך המרחב המשולב
הזה מתנהלים בו באופן
אינטואיטיבי כדרך חיים.
רבים מהם מתנהלים
בו בצורה טובה מאוד,
עוסקים בעשייה חיובית
ומצמיחה ומקיימים
קשרים בין-אישיים מהנים