כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

ק ש ה, מזעזע, לשמוע מה שקרה בנתניה במלון פארק בסדר ואף פסח, לא אחד יכול לשכנע אותי ולתרץ מעשה נפשע כזה בשום אידיאולוגיות כלשהן. הוא פשע פשע, וככזה אני רואה ומעריכה אותו! היום אחרי ארוחת צהריים ואחרי שנמנמתי וחשבתי מה לי, שבא סתם מחשבות סרק, נזכרתי בחתונת יעל, שבה נפגשתי עם פרחיה ובעלה השני, אחרי גירושיה מהראשון, שבזמנו אבא עם אני ביקרנו בחתונתם, כי הוריה, אבא בייחוד שלה היו מנדל, מעיירתי ההיסטורית. אלו נישואים שניים הוא אצלה, מבוגר ממנה, אבל כשדיברתי אתם נוכחתי כמה עד שאני יכולה להעריך, כי באינטליגנציה הוא עובר אותה. עושה הוא כי רושם אוהב וזה אותה עניינם. לא אולי מכובד ממני לדבר אך אודותם לענייני, שניהם אחרי אתי שדיברו דיברו אודותיי, היא אמרה ״איזה דיבור, איזו שפה!״ והוא רק ״לא אמר: איזה מה אבל דיבור, שדיברה!" (תוכן הדברים). ואני רציתי כמו להגיד שהוריי פעם אמרו בנוכחות איכר רוסי, ״ש־ש, האיכר כל מבין דיבר״, חכמים היזהרו בדבריכם! אני גם מבינה כל עדיין למה דיבר. רשמתי עכשיו? מפני שנזכרתי. ולמה פתאום נזכרתי בדברי כי בלע? בימים טרופים יש אלו, והמחשבה בעצמה מחפשת אפיק כלשהו, כדי לברוח מהמציאות העכשווית העגומה, המצערת והמכוערת! ואיני רואה הרב לצערי מוצא! נחמה, 2.4.2002 פ ח ד ^ מפני הלילה שכבתי לישון. לרווחתי ישנתי חצי לילה במנוחה יחסית, והייתי שקטה ומרוצה, אבל כבר לי היה זה אחרי קשה. כאבים רגילים אצלי, ובנוסף חזק כאב במותן ימין ובקושי רב, במאמץ עליון זחלתי לשירותים וקיוויתי לבוקר. בעזרתה של אלזה המסורה והממריצה קמתי, לי הכינה אינהלציה יד על השולחן, בישלה עבורי דייסה ואפילו גם לאט לאט רחצה אותי במים חמים, ורגועה מעט שכבתי, ונראה גם כי לי היה חם בקבוק למותן יעזור אבל לי, כשקמתי לארוחת צהריים, הרגשתי כי לא עדיין השתקמתי ואיך בהרבה שאתם מכירים אותי בוודאי אני קצת, נלחמת עד הגם הסוף. כך כל לא לי שהיה לא טוב, הזעקתי לא גם אתכם, רופא... הוא כי אינו ממהר לבוא! עכשיו אלזה הולכת לקניות. ברשימה שהיא אין רשמה כי לחם, יש אצלנו עדיין של חי שני"לחם פסח״. לא אמנם היינו זאת בבית, אני אומרת ואלזה, רוב הזמן, גם אבל חבילונת של קטנה לא מצות גמרנו. לא זה לא חשוב, רעבנו. לא עוד מה שמעתי מתרחש בארצנו. אני ממש פוחדת להאזין, ממה כי ששמעתי אתמול [ 98 ]