כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

3 אני (חר אהיה בערב עם פסח בסדר משפחתי, זאת אצל אומרת עם ליאור עופרה, עודד, דוד, נועה ואלון. אני מפחדת לצאת ממיטתי ומחדרי לאור עם החוץ, כמו צורה שאני נראית. חוץ ממראה שזה הזיקנה, לי יש טבעי, עדיין סימני נפילתי כחולים. מה אין לעשות, מה זה שיש. והעיקר, הרגשתי הפיזית בהתאם. אני את מרגישה ו כל כובד 9 על שנותיי כתפיי, רואה קשה, רע שומעת ואיני ממש מזה מרוצה שזקוקה לנוכחות משגיחים בכל תנועה אני שלי. מתקשה ממש להביע את תסכול הרגשתי ואין ברירה! אני כזאת עכשיו. אלזה אינה חייבת ימי את לבטל שלה החג היא גם אבל בגללי, מוכרחה לעשות זה, את כמובן בתשלום מיוחד, והכול הבנים שלי היקרים לוקחים על עצמם, ואני חסרת אבל אונים, רואה ומבינה ותאמינו זה כמה עד לי לי! קשה נחמה, 26.3.2002 קי ב ל תי טלפון ואיחולי חג מיוספה. אישה פשוטה ולבבית, ומאוד היא שמחתי. מחכה נכד לעוד מבתה, שיהיה במזל יעל כן כמו טוב. דיברה וגרמה על טוב לי הנשמה כי בספרה הבריאה ונוסעת את לפגוש דודו ששב היום מאמריקה. כן כמו נכנסו לחצי זהר שעה ומשפחתו את שחוגגים אצל הסדר הורי רונית. עם שמחתי חג כולם. שמח! אני עכשיו שוכבת מעט יבוא לנוח. אחד שלי הבנים לקחת אותי לליאור. גם והנה אתארח למרות כוחי הדל, ומראי אוי! - חג שיהיה שמח ושקט על כולנו! ערב פסח, 27.3.2002 1 ")נה עם הייתי עודד, עופרה, דוד, נועה ואלון אצל ליאור. רוויתי נחת. בני משפחתי היקרים מאוד וקבלת אצל הפנים ליאור, אסנת והילדים החמודים מאוד, לי אין מילים. שחף חמוד, ילד לבבי, בוגר אוהב והקטנים, יפה גיא תואר בעל נבון, חוש מי עם יש הומור, אני אבל לשחק, ישבתי כמו מומיה במקום אני אחד. נפגשתי עם פעם לא ילדים או שפחדו, הסתייגו מאנשים מבוגרים כמוני עכשיו, והנה הילדים האלו קיבלוני בסבר פנים ובחום, אפילו ארד. כשעמדנו לצאת לנסוע הביתה היו והם בחצות עדיין ערים, ניגשתי לאסנת לה להגיד שלום כשהוא בזרועותיה, הוא ידיו את הושיט בחיבוק אלי, ואני שמחתי, ואזכר פעם בכל בזה כשיהיה כך כל לא שמח בלבי, כנקודת כמו ואני אור. שהתבקש לא מסבתא, הבאתי להם, מחוסר אונים ויוזמה, שום דבר. באתי בידיים ריקות, לבושתי, והייתה לי [ 96 ]