כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

אז דאג גם זה לזה. תפס מקום בתזונתנו יודע מי הלא היו מה. זמנים. את הקליפות לבל כיסינו ייראו, בגלל זמן בזבוז העבודה. ועכשיו גם מחיר התפוזים הוא ממשי ואין קוטפים מהעצים לבד, קונים בסופרמרקט ונהנים, וכאמור של כבודו הפרי הזה הטעים לו. הוחזר גם ואני איני יודעת אם ישנם עדיין פרדסים, או מייבאים גם אותם. איני בטוחה. הרבה הרבה פרדסים נעקרו, שאת מקומם תופסים אפילו בניינים, איני יודעת. עכשיו את אוכל זהב התפוח ואשכב שוב למנוחת צהריים. אני ספר קוראת מאת ג׳יהאן סאדאת, ״בת מצרים״. מעניין אותי. נתניה, 21.3.2002 (2 כבתי ^ כרגיל בתשע בערב. בלילה השתעלתי חזק, כמעט נחנקתי. קמה אלזה באמצע הלילה, לי עשתה אינהלציה. שתיתי משהו והוטב לי. ישנתי כמה שעות. הבוקר קמתי מוקדם מהרגיל. חילוף משמרות, אלזה יוצאת ביום ראשון לחופשתה השבועית ליום. רחצה אותי, האכילה, מעט ועוד תגיע חדש ויום אביבה מתחיל, ואני כהרגלי רושמת היסטוריה "חשובה". לא כי לב שמתי נגס מישהו מהדף, ולכן אקצר. כן, שמחתי אתמול בערב. התקשרה חן מהבית, כמעט אבל בריאה עדיין חלשה, ומאוד שמחתי! נחמה, 24.3.2002 {(בר עליי לילה, לשמחתי כמעט שקט. ״שמחת רק עניים״. בכוחות עצמי ירדתי פעם מדי לשירותים, ובאמצע הלילה אפילו הלכתי למטבח לאכול לחם חתיכת ובננה, וישנתי גם שוב. חם תה שתיתי על מתרמוס מיטתי, וכאמור עבר הלילה בשקט יחסי. והנה קמתי, עשיתי אינהלציה, שתיתי, כל כמו אכלתי, אדם, ואני מתעדת למען ״ההיסטוריה״. טלפנתי לעופרה מה לדעת וגם שלומה, ליעל. קצת כולם חולים. יבריאו. גם זה נורמה זמן מסוימת. מעבר מחורף לאביב וצריך מה לעשות שמתבקש, ואני מקווה שכולם יבריאו ועולם כסדרו נוהג וינהג! נחמה, 25.3.2002 , בוקר [ 95 ]