כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

עצמי. איני מתכוונת לחמוק משום אבל דבר, רוצה למנוע יש כאבים. בארץ עכשיו כתמיד לכל כאב מספיק זה וגם אדם, לי כואב מאוד ואני מכורה לחדשות. גם עכשיו אתיישב מול הטלוויזיה. בינתיים אני מחכה לטלפונים מבני משפחתי. השעה שבע לי אין בערב. חום. לילה טוב. שעה 9.30 בערב 20.3.2002 ו ק ר ^ טוב! עד השעה אחת בלילה ישנתי. זה אחרי ערה הייתי בגלל כאבים בידיים, ייתכן יותר מתמיד, גשם בגלל שירד, והוא מעורר כאבים ראומטיים. דווקא בבוקר נרדמתי אבל מעט, צריך להתחיל את היום. קמתי, עשיתי אינהלציה, שתיתי קפה, אכלתי דייסת סולת, מיץ כוס ביצה, עגבניות. עוד מעט אתרחץ ואשכב שוב במיטה. הכול עשיתי כמובן בעזרת אלזה. תלך כי חשבתי לקנות יום של עיתון והיא שישי אומרת יום היום חמישי, והרווחתי יום, כולו רווח! אני חשה בגרון ומרפאה בתרופות סבתא, לפעמים יעילות, וזה מיץ כמובן לא אם לימון. יועיל, לא יזיק! ויטמין c. אמא וסבתא המדברת שטויות. שיהיה! אפילו חותמת. נחמה, 21.3.2002 גמרתי מחברת! את מי ל א תי מחברתי הקודמת וחוזרת בה שיש לגדולה הרבה דפים. קמתי משינה ב־ מרעננת 2 ו בצהריים ליל אחרי נדודים. לא לא, ישנתי גם רצוף הלילה. קמתי דווקא מוקדם, עשיתי הכול כנדרש, אכלתי, שוב ואז רחצתי ישנתי. עכשיו אכלתי ארוחת צהריים ואני יושבת מה מעט לרשום שעולה בדעתי. והנה קיבלתי לקינוח תפוז ואני על חושבת של כבודו התפוז שחזר כי אליו, לפני שנים, הראשונות שלי בארץ, נפוץ הכי הפרי עצי היו פירות הדר, בייחוד תפוז. עץ תפוחי המיובאים היו מחו״ל בעלי ייחוס, לא עוד גדלו וכך בארץ, התייחסו אני אליהם. עבדתי בקטיף תפוזים, קטפו אותם במקטפה עם עוקץ קטן למשלוח בלי כי לחו״ל, היו עוקץ עלולים להירקב ועוקץ יותר יכול גדול לפצוע לנו, אחרים. הקוטפים, היה אולר בחגורה וככה בחום את הרווינו הצימאון. היינו חותכים אותם לאורך ומוצצים בכמויות, אולי עשרים יום במשך העבודה. שמנתי מי אבל מזה, [ 94 ]