כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

אדם זכות לחיות כאדם! ההסתה היא הזאת מאוסה ובמיוחד שהיא נשמעת מפי מלומדים וכאילו הומניים, מה לא הם לא! שהם רוצים שנאמין הם להם. פשוט מסיתים שפלים למי לבי בכל בזה ואני בין ריב בכל שמעוניין אנשים במקום להשתדל להסביר ולקרוא להבנה. איני רוצה בי שיראו לאומנית. בכל אני נפשי איני כזאת. הוא ההפך אני אבל נכון. כל מבינה קריאה לטוב ולרע מאין שלא תבוא! מצב בריאותי הוטב! כן. אביבה ספל לי הגישה עם קפה, שלה עוגה שהביאה מביתה, מעשה ידיה, ועשתה לי כיבוד בביתי במקום ההפך המתבקש, אבל ידועים לכולם כישורי עכשיו, מה ואין לעשות זה! כנגד מחלת זיקנה, מחלה באין לה. תרופה מחלה מידבקת, הלוואי! נחמה, 7.3.2002 ו Jl וקר עבר טוב! לא הלילה. עבר איך חשוב עבר איך אצלי, במדינה איני יודעת, אחכה. שתיתי, עשיתי אינהלציה, כרגיל בסדר יומי, אפילו משעמם אולי. אין בוודאי צורך אבל זה, כל לרשום ישנה תועלת אני - בכך אחת במעט גם ידי, את מפעילה זו לטובה. עוד מעט תלך אלזה לרופא לקבל מרשמים לתרופות עבורי. אתם עד לב, שמים אני כמה את שומרת עצמי, זה האם מגוחך! יעזור? זה אבל מעסיק אותי במעט. נחמה, 8.3.2002 ו בבוקר 1 פעם עוד *הנה בוקר אחרי ללא לילה שינה, וכאבים ביד כל שמאל. הלילה רציתי להירגע וכשבסוף האיר וגם הבוקר הכאבים פסקו, חשבתי, אישן אבל מעט. העיניים נעצמו, כך לא המחשבות, לצערי מובילות נגד אותי רצוני, למקומות כך כל לא שאולי רציתי להיזכר דווקא בהם, זאת בכל ואני מנתחת אותם וקשה לי. לא האם מספיק שהיו בעבר הרחוק אבל בפועל? לא אני בזה גם כאמור שולטת במלואו! ועכשיו אני באמת מפסיקה כי איני בטוחה שרצוי לנבור על לעומק כורחי. ועכשיו אלזה לי הגישה קפה, לי עשתה אינהלציה, ארוחת בוקר לבקשתי דייסת סולת, ושואלת »קפה ״ שתותי ל מה < ןעןד » עניתי מ ש ה ן ע ם ק ב י ס ן ן י ט ? ״ ״ כ ן ! ״ או "אחד היא שניים״ קצת אני שואלת, מכל מותשת השאלות. ״תני - שניים״ ״או עניתי, את שאוכל או שניהם שאשאיר אחד״. הביאה שניים. אחרי אני שגמרתי [ 92 ]