כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

בנה וחי משפחה חיים נורמליים ונדמה לי טובים. נראה כי לי של אביה אשתו אינו עובד יותר בחנות, ולאיציק אין דאגות פרנסה. פרטים בדיוק איני יודעת. מסתפקת במה כן שאני יודעת. ועכשיו כבר אני מאוד עייפה. נחמה, 15.3.2002 1 "(יום יום סדר שבת. כרגיל. אכלתי, לאה שתיתי. ביקרה כהרגלה כל שבת. דיברנו כל אודות הקורה אני בארץ. בדעותיי. היא מעט רואה היה אבל אחרת, נחמד. היא גם ספר לי הביאה לקריאה, של סיפרה ג׳יהאן סאדאת. דפדפתי בין דפיו. נראה לי קריא ומעניין. ייתכן כי ואם אתחיל אצליח, גם אולי אסיים אותו. אכלתי ארוחת צהריים, ובכדי לא תכף לשכב אחרי אני האוכל רושמת כל מיני שטויות, ועכשיו אני באמת הולכת לי היה לשכב. טלפון נחמד מאוד מתמר מרחוק וגם מדוד. להתראות, 16.3.2002 , שעה אחת וחצי בצהריים. ו ק ר ^ טוב! קמתי היום יום זה מוקדם. ראשון. אלזה צריכה ליום לצאת היא חופשה. רחצה אותי, נתנה לי דייסה, אינהלציה, הכול כסדרו. הלכה בשלום. הגיעה אליי אביבה. לא משאירים אותי לבד. אביבה לי הגישה ארוחת בוקר מלאה. אוכל ואשכב. היום נראה לי מעט מה קריר. עבר איך חדשות? איני הלילה יודעת. מקווה לקצת שקט. אני אמשיך בשגרה. כי גם מקווה במשפחתי שלום כמו לכולם, שאני מאחלת לטוב. אני יושבת ליד השולחן. אביבה החמודה מאוד כל מכינה מיני דברים שחלמתי עליהם (באוכל כמובן). לא אני רוצה להדאיג אבל למען האמת, איני טוב מרגישה במיוחד. לי יש כאבים בחזה. לקחתי קורדיל תחת הלשון, ונראה. בינתיים לא עוד פסקו הכאבים. חלשים אבל אמנם, מתמידים. נראה. אביבה הביאה מה עיתון. כל ואיך שכתוב העולם רואה ומה אותנו, שמתבצע בארץ אלו בשעות אינו מביא ללב מרפא דואב. ישנם גם דברים אבסורדיים שכותבים ״פרופסורים״ זה, בזמן האומרים מילים מכוערות. אפילו כשהמצב הוא שחור ואפל כמו בטח הם שהוא, בעצמם אינם מאמינים בהבלי הבלים, כאילו היהודים מערבבים דם ילדי נוצרים באפיית מצות ומאפה לפורים, אוזני הם המן. על סומכים בורות אנשי קהלם, איני מאמינה לאמירות טיפשיות ואכזריות לא הם כאלו. מעוררים בי כבוד כלפיהם. הם קוראים לפרעות אנטישמיות בכל יהודי הוא באשר יהודי. אני לכל כי זה על עומדת [ 91 ]