כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

אבינו, מרדכי עבד קפלן, בשני מקצועות לחלופין: טפסן בעבודות בנייה וסדר־ יד בבתי־דפוס. היכן לו שנמצאה שם עבודה עבד. אנחנו, המשפחה סבא עם יחד וסבתא הזקנים מאוד שעלו לארץ בשנת 935 ו נדדנו אתו, מאזור תל־אביב ורמת־גן לירושלים ומשם בחזרה לבני־ברק, לצריף של אמה של הרעוע אמנו. אמנו, נחמה עבדה באותן שנים בעבודות - שונות במלצרות, בבית־חרושת לנעליים, בקטיף הדרים, באריגה ובעבודות אחרות. בתקופה זו התפתחה השקפת עולמה המעמדית־חברתית־פוליטית, שהביאה עם יחד אותה אבינו מרדכי לפעילות איגוד־מקצועית וחברות במפלגות כך שמאל. זאת תיארה בזיכרונותיה: "באותו זמן את ראינו עצמנו מחויבים, כמו הרבה אנשים טובים להשתייך למתקני־עולם... רצינו לחדש, להיטיב, רע כל לעקור העם כלפי העובד, המשועבד... אחרי שעזבנו מאחורינו כל את על העבר אמונותיו, המסורת, התפילות, את השמיים, רצינו את ליצור גךהעדן עלי אדמות ומהר! אנו גם בעוד נמצאים בעולם הזה!" הרבה טלטלות ואכזבות קשות מ״מתקני ליוו עולם" אותה ורבים כמוה בעשרות השנים שחלפו סוף עד אבל מאז, ימיה החזיקה ביסודות של השקפת זו עולם והאמינה בצורך לחתור ולהאבק לתיקונו של העולם, לצדק חברתי, לשוויונם של בני־אדם ללא אפליה כלשהי ולשלום. הרבה שנים לאחר הלידה שלי, בשנת 1946 , ילדה את בנה אחי, - השני דוד. נולד מאז חדלה לעבוד מחוץ למשק ביתה והתמסרה לגידולו. מבני־ברק עברה המשפחה שנת של בקיץ 1948 לגור בשיכון באחת משכונות רמת־גן, בדירה קטנה שהייתה כארמון לעומת תנאי המגורים בצריף הקודם. בתחילת שנת 1951 קנו הורינו, נחמה ומרדכי יחידת משק מוזנחת כפר במושב נטר שליד נתניה ועברו לשם להקים משק חקלאי לפרנסת המשפחה. לאף אחד מבני המשפחה או ידע היה לא ניסיון בחקלאות. הקמת המשק התבססה על עבודתם של ועל הורינו עבודתי, עזבתי בגיל כך לשם 16 את לימודי בבית־הספר התיכון. את זה פרק של תחילתו בחייה והמשכו תיארה נחמה כך: בנין שם "היה קטן שהיה מיועד מטעם הסוכנות לרפת [ה״בנין״ היה מבנה טרומי מחלקי בטון דקים של בשטח 24 ללא מ״ר, שירותים וללא מטבח כלשהו. אבל ע.ק.], מחוסר ברירה זה שימש למגורים למתיישבים, בלי נוחיות מינימלית. נעשה לי חושך בעיניים ומר על הנשמה. כל אחרי טלטולי המגורים כשסוף־סוף לנו הייתה דירה, קטנה אמנם, [ 9 ]