כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

ו ק ר ^ טוב! הלילה אני עבר. אפילו קמתי כמה בעצמי פעמים, העזתי, אחרי הרגשתי הקשה לא אבל אתמול, רציתי את להעיר היא אלזה. אתמול שמרה עליי כל דקה, ובוודאי הייתה גם עייפה, לא אני גם מפחד. הייתי רוצה להיות במקומה במצבים כאלו. נחוצים עצבים או חזקים אדישות טוטאלית למה שקורה סביבך, והיא הייתה מסורה ונחמדה. אני לה. מודה גם הודעתי לכל לבניי הם הרי מקרה, לא גרים בנתניה. התעניינו כמה כי טוב פעמים. ישנו דוד טלפון. מדי צלצל פעם. גם בטח את עדכן עודד. לעת באמת, היה לא עתה צורך שיבואו. אכלתי דייסה, שתיתי קפה, עשיתי אינהלציה. משתדלת לא לנשום עמוק. רושמת את מעט אתי הקורה והולכת לשכב, בתקווה יהיה כי בסדר. מעט עמדתי ליד חלון פתוח לנשום את חמצן. רחצתי דוחה לשעה יותר מאוחרת. מעשה בחתולה. סיפור אמיתי! גרנו בכפר היה נטר. של משק ללא מטעים, בעלי חוץ חיים עם מלול תרנגולות. פעם מדי כמובן, קנינו אפרוחים ממישהו לגדלם, סוס ועגלה, כלב וגם קשור לשרשרת מזה חוץ ארוכה. התאזרח אצלנו חתול אשפתות לא ממקור ידוע. מילא, שיהיה. הכלב קיבל מזונו באופן קבוע בזמנים מדויקים. את גם החתולה לא גם היא הרעבנו. מצאה מזונה בשפע בעצמה. עד שהתחילה להמליט יותר לא מדי. השתמשה באמצעי מניעה. ומכיוון שלא תכננו לגדל חתולים, שמנו על אותה גוריה בשק לבל סגור את תלמד דרכה חזרה ועודד הסיע אותה בכבוד, רחוק מהמשק, ובשדות אודים הוציאה לחופשי, שתדאג בעצמה לפרנסתה, וחזר הביתה. הפסקנו לחשוב אודותיה. לא ידענו מאיפה הגיעה ולאן לנו היו שתגיע, מספיק טרדות אחרות ככה לא לדאוג. חשבה החתולה. כשאדם שוכח מהר, אומרים לו ״יש עליו: של מוח חתול". החתולה הזאת הוכיחה אחרת. באין הדרכה ובמרחק גדול די מהבית שלנו, כעבור שבועיים, החתולה חזרה ברגל, מורעבת, והתדפקה על דלתנו. היה נטר בכפר גם אצלנו תרנגול הודו אחד. היה שזה מפני פסח לקראת שמרנו אותו לסעודת הסדר, ומישהו מעוברי אורח חמד בכפר הוא אותו. הסתובב חופשי, וזאת חיה כל עם כנועה, אחד מתיישבת על אחוריה. אז עובר אורח הרימה. התגברנו. עוף גם אחר השביע אותנו. נזכרתי וסיפרתי. הכי לא אולי אבל מעניין, היה זה ככה ורשמתי. נחמה, 14.3.2002 ק מ תי ואין מהלילה אפילו צורך איך לומר עבר, מצב בכל באור יותר אני לכן קל, את שונאת בכל החושך גוניו. גם שתיתי, אכלתי ואיני יכולה מעט אפילו לכתוב [ 89 ]