כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

קמתי משנת בלי עתה לעת מנוחה, כאבים. נחמה 3.3.2002 ו לפיתי £ בטלוויזיה. הקשבתי לדיונים בכנסת, בשעה שתיים בצהריים עברתי לשמוע חדשות בטלוויזיה ופתאום הרגשתי שאיני יכולה לנשום. קראתי לאלזה. תכף היא הייתה לידי, לי עשתה אינהלציה. מים שמתי על קרים הראש. הבהלתי את וגם דוד את לא עודד. את איבדתי העשתונות. צלצלתי לקופת חולים אף ואין אני אחד. כי חושבת לי הוטב מעט, ואני עכשיו עם תה אשתה סוכר ואשכב קצת בלי לישון מה פחד. יהיה שיבוא בזמן. חושבת עליכם ואוהבת. אמא, וגם סבתא סבתא רבא. לא אחד אף יוכל, בכל מקרה, כי לומר טרם הלכתי זמני. שעה שלוש, קמתי ואני אשכב. שכבתי קצת, אפילו הסתכלתי ב״ערב אין חדש״. גם נחת הרבה בטלוויזיה, ולי קשה לשבת שוב שם. שכבתי. אני עכשיו יושבת יד על השולחן והילדה דיברה אודות בעיותיה, לה ויש הבן מספיק. היחיד לא שלה, לו מספיק שהיא את מגדלת שני ילדיו והוא גר שוב כבר אצלה, הוא ואם גרוש מרוויח משהו, מוסר לילדיו החדשים וסוחט מאמא שלבעלה אסור לדעת מי זה. אודות את שמכיר הסיפור אודות "אבא גוריו״(ספר מאת זאת בלזק) דוגמה מעט אני דומה. יותר מדי מדברת אודות בעיותיה, אבל כשהיא אני סיפרה, הקשבתי ורשמתי, העסקתי את ידיי. ואני באמת משתתפת לה יש בצערה. הרבה והיא זקוקה לאוזן קשבת. אני עכשיו יושבת יד על השולחן באפס מעשה. אכלתי ביצה, תפוח עם אדמה לבן. דו״ח מלא! ואני רוצה מה לשבת שיותר, בכדי להקטין את הלילה שאני פוחדת. איני יודעת איך יעבור עליי. נחמה, 13.3.2002 ti T מסגר שלי תמונה שתישאר אצלם למזכרת. מצער אותי במקצת שהצילום, שעודד צילם אותי יותר מדי מקרוב, מראה אותי יותר מדי מגושמת. הרי הדור הצעיר במשפחה לא הכיר אותי כשהייתה לי צורה אחרת. מבלי להצטנע, הייתי פעם יפה. מצד אבל זה מה שני, לי? אכפת של שטות אישה, שאני עדיין! נחמה, 13.3.2002 [ 88 ]