כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

הרבה, וכשהוא הוא הגיע להם מספק "נחת" עשרת מונים. התחתן פעם, התגרש, שני ילדיו גדלים אצל הילדה. נישא לו יש שנית, שלושה ילדים. אמנם אמא שלהם מגדלת אותם שוב - הוא אבל באהבה אצל ביתו ופה אמו, אינו מתנהג כאורח אלא בגסות, ומעט שלום הבית, כשזה קיים אצלם, מופר על־ידי אוי הבן. לחיים כאלו. הילדה דוד חולה. עבר בעלה ניתוח לב ומטביע את צרותיו בבקבוק. שמח! עצה לי אין עבורה! ולמה, אני מה לשם רושמת אני גם כי זה? כל את לעצמי מחפשת הקלה מצרות של רבות אחרים. מציאות אחרת. פה, פיגוע שם פיגוע והתלהטות כעס צד, מכל וכאב גם אצלי. דם כל הרי הוא שנשפך לא אדום, משנה צד, מאיזה והכי מרגיז אותי הופעות ליברמן וחבריו - את עוזבים הממשלה! איני זקוקה לא! אוי להם, לי מספיק ויותר מי אבל שנשאר. ליברמן את מנסח כבר וזה הסיבות מכעיס אותי לא הוא מאוד! מזמן הגיע בעל פה הוא אבל בכלל, הבית והרכוש (קיבל ירושה). הוא רוצה למגר את הרשות הפלסטינית, לגרש, להשמיד, ״ארץ שלו״, ושרון הבטיח ואינו מקיים. גם שרון כידוע צדיק לפי אבל גדול, ליברמן מדי הומני! ואיני יודעת, או לצחוק לבכות! ואיני צופה מוצא, ושואלת: יבוא ״מניין עזרי״. והעדר, לצערי, ש־ו־ת־ק! ייתכן לי כי באפסות אין כוחי רשות אפילו להביע אבל דעה, אחד אף הכי בלאו אינו לי, שומע ואני צועקת! נחמה. נתניה, 12.3.2002 ולוקר טוב, הלוואי! לילה עבר קשה עליי. כאבים ביד חזקים שמאל עד מהכתף שורש פעם היד. קיבלתי זריקת קורטיזון אבל אז לי עזר וזה הלילה חזרו הכאבים. לא מצאתי מנוחה ומרגוע. שכבתי, קמתי וחוזר גם חלילה. קורדיל לקחתי. חיפשתי כך כל לא עזרה, רצונית, אלא באינסטינקט חי. כל של איני מתנצלת, אבל רושמת את הרגשתי. קמתי, עם קפה שתיתי כפית סוכר, עשיתי אינהלציה, אכלתי דייסת סולת. עכשיו אלזה תרחץ אותי במקלחת חמה ואתחיל קיום יומי רגיל, גם אני אולי. רוצה עבר איך לדעת הלילה ולזה בארץ עד אחכה שעה שתיים בצהריים. ישנתי עד שעה 11:00 . אלזה הלכה לקניות בקו־אופ. הם גם עושים לעצמם פרסומות חינם ברמאויות שונות, בכתב מחלקים מתנות לקונים, ואין נותנים איני מאומה. מחכה למתנות אבל שלהם, מתנגדת לכזב! [ 87 ]