כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

האש יד על ועוד עוד הפתוחה בתנור והוא החזיק לא מעמד. להאמין עכשיו בימינו, אני אבל זה את רואה בעיניי היה ככה זה ממש, רק אולי בעיירות העניות הקטנות. בעיר גדולה לא אז. הייתי התושבים היו עניים וחיפשו כל מיני דרכים להתקיים במה שיש! הערב צלצלתי כבר היא לחן. לא בביתה, בבית חולים. עדיין שוכבת וחלשה ומקווים אני לטוב. הלב מכל לה מאחלת בריאות! נחמה, 6.3.2002 ל אי תי הערב חדשות בטלוויזיה והרגשתי איך זורים חול לנו בעיניים. פה מילה ושם, ממה שקורה באמת בארץ. כל מדברים על הערב ספורט, זה כאילו בראש מאוויינו, שום לנו ואין עניין אחר. היה וזה הלוואי באמת אבל ככה, לדאבוני כמו חול שאמרתי, בעיניים, וכל הארץ רועשת וגועשת, ופיגועים ופיגועים ואין מנגד לדבר עד סוף. מתיי? בסוף לפני שאני הולכת אני לישון רוצה לקנח טוב במשהו ומרענן שזה הגם היה לפני ״מבט". עודד ועופרה היו בדרך ליהושע למפגש משפחתי בביתו החדש ובדרך גם ביקרו אצלי. מאוד שמחתי לראותם. דוד גם צלצל. אלון יום עד בבית ראשון בבוקר. קיבלו מכתב ותמונות מתמר. בשבת אורן ולימור יהיו אני אצלם. לכל שמחה מפגש בניי של משפחתי ומשפחותיהם. רק שיהיו בריאים ושיהיה טוב! באהבה, אמא וסבתא, 7.3.2002 1 ")שכמתי קום, כרגיל שתיתי קפה. רחצתי במים חמים, אפילו חמים זה מאוד. במעט מאושש אותי. כרגיל אכלתי ואני יודעת כי אורן ולימור נכדיי היקרים מתכננים להוציאני מהבית לשפת פעם הים. שדוד זה את עשה מאוד נהניתי, אבל לדאבוני כשהצצתי במראה וראיתי את פרצופי, נוסף לזה לי שאין כוח, החלטתי להישאר לבי בכל אני בבית. מודה לנכדיי אורן ולימור על רצונם אך הכן, איני מסוגלת לעשות לי אם זה. את קשה את לראות למה עצמי, להבהיל את מישהו? לי יגיע עוד אולי כעבור אם זמן, לי תימצא קצת צורה אחרת זקנה, מקומטת, אבל נורמלית לגילי, אשלים אני אתה! את רואה המצב בעיניים פקוחות, ובהכרה צלולה. מה זה שיש. נתניה, 9.3.2002 [ 85 ]