כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

לא אני מחסירה לראות ״ערב חדש״, ומאחלת יהיו לבל לעצמי אוי כי חדשות, לאוזניים מה ששומעות, בכל השידורים מתחיל ונגמר בבשורות איוב, אודות הרוגים, פצועים ולוויות, שהלב ממש מסרב לשמוע אודותם ולהאמין זה שאכן אין אבל קרה. לברוח מהמציאות. זה זה היה, קרה! כך כל ואני רוצה לשמוע מילה חיה, מילת אהדה לא אם ממי אולי, מבניי? אני מאמינה שעופרה לי אמרה כי אמת ישן עודד מעייפות, אבל לא בטח עודד! ישנת כל הערב! רציתי מאוד את לשמוע דוד גם קולך! עוד חיכה עד קצת, שלא לי הספיקה סבלנות ואני התקשרתי. טוב כל לכם. אמא, 5.3.2002 ק מ תי אחרי כבד לילה שינה. לעתים התעוררתי במחשבות מה אודות קורה בארץ. לי אין אינפורמציה, הד אבל בלתי ברור לא לי אומר טוב! הלוואי אתבדה! בטח מישהו מה לי, לועג לה? אכפת זמן כל אבל שאני עדיין בהכרה, ובדעה צלולה, ואני באמת מתעניינת בכל אני הסובב. רוצה מה לדעת הרי קורה. אני עמי בתוך יושבת וגם בני כל של מצבם משפחתי מאוד לי. חשובים אנא אנא, זה את תעשו עוד למעני, לכל מטרד היותר. אמא, בוקר 6.3.2002 ל ז ה ^ על מטפסת סולם את לנקות הספרייה, ספר כל מלא זה לחוד. אבק. ביקשתי תרד כי מהסולם. אני פוחדת היא אבל מנפילה, ממשיכה בעבודה, עושה לי ניקיון היא פסח. מאוד חרוצה ומסורה. בקרוב נוסעת לביקור מולדת בפיליפינים. אשמח לזכות לראותה בחזרה. אינשאללה! אני יושבת יד על השולחן, מחכה בכיליון עיניים של לקולו והנה עודד הוא צלצל ושמחתי מאוד! גם עודד כי לי אמר מחר בערך בשעה שלוש אחרי הצהריים יעברו בדרכם עם למפגש משפחתו של יהושע, של אחיה עופרה, וייכנסו לראות אותי. ברוכים הבאים, אשמח! אני דוד גם כי חושבת יבוא אולי זאת מחר. מתנה עבורי! אני רושמת כל מיני קוריוזים מילדותי הקדמונית. לא אני הכול זוכרת, אבל אני שנזכרתי, ממש רואה אותם והנה נזכרתי: היו אז מבשלים יד על חרס בסירי אש בוערת בתנור והיה לבנים, וסיר נסדק, לא זרקו היו אז. לא אותו, קולעים סביבו בחוטי ברזל דקים (דרוט ביידיש) שתי וערב, מחזקים אותו והשתמשו בו [ 84 ]