כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

הרגשתי, ואל אני דאגה, פה! עדיין עכשיו אלזה בישלה עבורי דייסה לבקשתי ויהיה טוב! אתמול גמרתי לקרוא ספר, בלש מעין לא אני כזה. של כזה סוג אוהבת ספרים: ״בסימן ונוס״. כבר השם לי אמר משהו, מכיוון היה שלא ידי תחת משהו אחר, זאת קראתי. הייתה אני שטות. זה כי רואה אפילו השפיע עליי לכתוב לא בסגנון כמו נכון, בשלוש שורות לכתוב שלוש פעמים: כזה, כזה, אל כזה. אני כי תחשבו לא כותבת אני לעניין, פשוט מתבדחת על עצמי. עכשיו אלזה הולכת לרחוץ אותי, והנה יצאתי מהמקלחת ואני פעם עוד עושה אינהלציה, חצי וכל שעה רושמת את הקורה גם אתי. בזמן האינהלציה, על חבל מעט עוד הזמן. אוכל ארוחת צהריים ושוב אשכב. הבוקר כי חשבתי יום היום שישי והסתבר כי לי יום היום חמישי והרווחתי יום. לעסקיי המרובים זה גם רווח. לכם מותר לצחוק עליי! להתראות. קמתי משכיבה, עם קפה כוס שתיתי עוגיות והלכתי לטלוויזיה לראות ״ערב חדש״. באמצע לי היה השידור צורך להשתין. התרוממתי כדי ללכת לשירותים ונפלתי. את הפלתי הטלוויזיה ומסביב ולא יכולתי לקום מהמקום. בקושי אלזה הרימה אותי והביאה אותי לשירותים. יד על אני עכשיו השולחן. אלזה לי שמה צד על קר משהו שמאל בפנים שהתנפחו אצלי. מה אין בני. את הזעקתי לעשות. אני למזלי חוץ כי חושבת לא ממכות נשברו לי יהיה מה עצמות. בהמשך, הזמן יגיד. אקבל בלי הכול טרוניות. ו בת אני 9. מה כל הוא שיבוא בזמנו! אני בטחתי בעצמי יותר מדי. עוד אני כי חשבתי יכולה. אין אבל גיבורים. ועכשיו לא אני אבל מפחדת, אני, בעזרת אלזה, נאבקת על שארית ימיי, כותבת בשגיאות אבל בהכרה על לי צר מלאה. ההכבדה שאני גורמת לכולם! אין אבל אני ברירה. מפסיקה לרשום. אולי כך אחר אמשיך. אני ילון דוד כי חשבתי אצלי הלילה. והנה בא, דוד ניסה את לתקן הטלוויזיה ולא הצליח ונסע הביתה בעשר וחצי בלילה. שלא אמר נעים להסתובב בבית כשאלזה, נערה, נמצאת יהיה ולא נעים לשניהם לקום אני אליי. זה כי מבינה נכון. אני מקווה ללילה שקט וכבר מחכה לבוקר. אני בכלל שונאת לילה וחושך, כי באור בוקר יותר לי. נוח נראה, כבר שיעבור הלילה. אמא, 3.2002 . ו {{בר אני לילה. התעוררתי פעם מדי להטיל מימיי יד על בכלי לא המיטה. רציתי את להעיר ולא אלזה יכולתי ללכת עד בעצמי השירותים. אני מקווה שמהנפילה [ 80 ]