כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

לא אני אם מסוגלת לעשות משהו אני, בידיי ונזקקת לעזרת הזולת וגם בכול מקבלת איני אותה, רשאית על להגיב דברים שאינם נראים האז לי. נחמה, אני! כן, 23.2.2002 ו ק ר ^ טוב, קמנו, לא שתינו, ישנתי טוב חם היה בלילה. אבל מהרגיל בין היחסים שתינו בסדר גמור. שום קרה לא כאילו דבר, ואני גם כך! שזה מרוצה על מטילה עצמי איפוק, שיש אפילו לעתים צורך להגיב. אתם אני רואים, עדיין לומדת, לעולם תלמד! נחמה, 24.2.2002 חג לויום פורים. בילדותי וגם בנעוריי, בעיירה הענייה, בלי הרבה שמחות ועינוגים, בכל חגגנו הזדמנות. גם חג, היה פורים והשתדלנו לשמוח כמה עד שהתאפשר לנו. מצרך לנו היה אחד בשפע: זמן. גם היום נגרמה לי חגיגיות! בבוקר ביקר אצלי עודד, וכשהוא עמד לצאת מדירתי, עם זהר הגיעו משפחתו ושמחתי! דיברנו מעט נוסטלגיה, גל צריך להגיש עבודת ״שורשים״ בבית לכן ספרו, סיפרתי מה את לו מה על לי שידוע שהוא שאל. אולי אפילו שיעממתי לא אני אבל אותם, התכוונתי לנבור בלי בעברי, שנדרשתי הם זה. וזהו אני הלכו! אכלתי ארוחת צהריים, והולכת לישון. אולי יגיעו עוד אליי מישהו מהנכדים, הבא וכל ברוך הבא! אשמח ואוסיף לרשום. הערב ישבתי מול הטלוויזיה, הקשבתי לחדשות, צלצל הטלפון, עניתי ומישהו דיבר לא דברים ברורים. סגרתי, וחשבתי סוף פסוק, טעות כלשהי. אחרי דקות שוב מספר בלי טלפון. להזדהות דבר שוב מישהו לא דיבור כבר ברור, לא בכלל וזה עניתי, המשיך בהפסקות ודיבר מישהו גם מוקלט. אלזה התחילה להתעצבן. טלפנתי לא והם לבזק יודעים יכול זה מה להביע. יעצו לנסות כוכבית 42 כדי לדעת לא זה. מי שכבתי לישון. לא הייתי לעת פסק זה שקטה. עתה, ואני את אוציא כדי התקע לישון במנוחה! 28.2.2002 2 !וקר טוב! ישנתי, בלי שהעיר אותי איזשהו אבל צלצול. הבוקר קמתי במעט כל לא הרגשה כך אבל טובה. אחרי עם קפה כוס ששתיתי צנים, עשיתי אינהלציה, השתפרה [ 79 ]