כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

אינהלציה, ארוחת בוקר ומתחיל יום יום כל לא שגרתי, עוד פורים. היא מעט תרחץ אותי ותלך לי לקנות פעם עיתון. בשבוע לאה לי. מספיק שכנתי הטובה הביאה ספרים לקריאה ואני לעת וזהו כך. על לה מודה זמן וכל עתה, שאצבעותיי העקומות עדיין מאפשרות אני זה, את לי רושמת כל מיני לא דברים מעניינים אבל מה זה שיש. אלזה יוצאת לקניות. 22 . 2.2002 {{כשיו שבת בצהריים. כל הערב אתמול אמרו בטלוויזיה יהיה שהיום חם מהרגיל. אפילו אמרו קר. ולי חמסין, אולי אצלי לי או בבית, לא קר. במיוחד שמעתי חדשות ואיני יודעת מה נשמע. בכל הרי מקרה איני יכולה לשנות. בין אתמול אלזה וביני עבר בריצה חתול זה אין שחור. שיש מאורע לדבר אודותיו, חלק זה אבל מהווייתי, ואלו הדברים, אמנם פעוטים, היא הלכה לקנות עיתון כהרגלי פעם בשבוע. בינתיים עשתה רשימה קטנה מהנחוץ לה ויצא בבית, מעט יותר משחשבה. באה הביתה במונית. לא אמרתי דבר, אף־על־פי אני שאם הייתי מרכזת הכול בסלים, אפילו בשני סלים, באה הייתי ברגל. המרחק מהקו־אופ לביתי אינו גדול. תמיד נהגתי היא אבל כך, אינה נוהגת להחזיק משהו בידיים. מפני לה שהיו חבילות. חבילות באה קטנות במונית, ונתנה את לי רשימת אני הקנייה. אוהבת מה לבדוק קנתה בין ואני היתר רואה שתי חלות פרוסות (עוד מעט אפילו ילעסו עבורנו, הכול פרוס מוכן חלה לפה), בשני שקלים שבעים וחמש ושנייה בחמישה שקלים שבעים. התפלאתי: למה אנו שתיים? בקושי אוכלות במשך חלה השבת אחת? תשובתה, את כי היא האחת אינה יכולה בה יש כי ללעוס, קרום זה קשה! (לצערי אולי) הכעיס אותי והגבתי אבל בשקט בתקיפות. היא חופשייה לאכול הכול, איני מגבילה מה אבל אותה. שטוב בשבילי לה? גם טוב אינו פינוק מיותר היא לדעתי. לי ענתה בכעס במרירות, והיא שמה את שלי בארנק הכסף עבור מה חלתה, שהתנגדתי לא כמובן. הפרוטות הרגיזו היא כך אחר אותי. בכתה, כשלאה באה אליי אלזה אמרה שהייתה אי־הבנה. אני יום של בסופו די, אמרתי: נגמר. נשים נקודה והכול צריך לחזור לתקינות. הסכימה, היא אבל מתהלכת במצב רוח, מתאוננת על ראש כאב ואני חושבת לעצמי אולי היה לא דבר של בסופו צורך להגיב. ייתכן כי היא את מפצה על עצמה דברים לה שחסרו לפני שנפגשה את אבל אתי. הנעשה אין להשיב! אני עודד, מעוניינת בדעתך לא בעניין. אם אכעס תגיד שאיני כי צודקת, באמת, [ 78 ]