כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

באם רופא, תפסיקי לא ללכת, תוכלי אני ללכת. נשמעתי לדברי לא חכמים, הכול ניתן, מה אבל שאפשר אני איכשהו עושה. בוקר, 20.2.2002 חבל ספר לי שאין מעניין לקרוא. גמרתי ״צבע המים", מאוד למי מעניין שמעוניין. של זה ג׳יימס מקברייד. אני ממליצה. לויום בבוקר מאוחר הגיע דוד. שמחתי לקראתו כך כל אני מאוד. רעבה לקרבה משפחתית, זאת אומרת נוכחות בניי כי פיזית, אינם שוכחים אותי, מדברים בטלפון כל אבל יום, קצר הוא טלפון ונגמר. אני מבינה, איני מקטרגת, אבל באמת, כשהוא הגיע והוציא אותי החוצה מישיבתי תמיד או בבית שכיבה במיטה, שמחתי! שינוי מבורך יום היה משגרה. שמש, חום ממש כזה קיצי ואור, כך כל אור הרבה שמש, לא לקח חשמל. אותי לשפת הים, שאני מאז אוהבת ומתמיד. ואוויר נקי כזה, נשמתי עמוק. יום לי היה בן! רבה תודה כיפי כמו כזה, שמדברים עכשיו הצעירים. זאת באתי, אומרת הביא אותי הביתה, שתיתי, אכלתי וישנתי במנוחה וטוב. קמתי, שתיתי כל שוב, אני היום אוכלת ושותה, והאזנתי לחדשות, מקווה תמיד לטובות. לדאבוני, מה מקבלת זאת שיש. איני אני מציאות. זוכרת מה עכשיו שסיפרו בשעה חמש, בשבע וחצי עוד אקשיב פעם. 2 0 . 2 . 2 0 0 2 לצהריי ם היום אלזה טיגנה דגים. קנינו ביחד. נכון, נסעתי אתה לקניות. סלמון פרוס, תאווה לעין בעודו באריזה. הייתי אוכלת חי. אותם שלא מובן זה, את אעשה אבל טיגנה, השתדלה מאוד, ואני בקושי בלעתי אותם. היא שגם שמחתי אכלה מהם ונהנתה. כל אחד וטעמו. זה יפה לא אפילו אולי לרשום, מה אבל לעשות, חלק זה אוכל מהחיים. על לא אמנם הלחם לבדו יחיה אדם, תנסו בלעדיו ותראו. ואני רושמת, העט פשוט בידי! כמובן שלא אמרתי היה לא שזה לאלזה טעים היא לי. מאוד משתדלת. לא עדיין יודעת עבר איך עלינו הלילה והיום, עד שאשמע חדשות, ובלי אני לדעת, מפחדת לשומעם! הלוואי ויפיגו את פחדי. נחמה נתניה, 21.2.2002 1 *ישע דיברה בטלפון, סיפרה שמגיע ״מזל טוב״ לקני וברברה, הבת התארסה. מזל אני טוב! מחבבת קני את מאוד ושמחתי בשמחתם. היא הייתה פעמיים בארץ [ 76 ]