כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

אקדמאים, עודד בהתחלה באופן אוטודידקטי, אוניברסיטה גמר אב כבר כשהיה לשלושה, לא הוא אבל הפסיק כל ללמוד מיני רוב מדעים זמנו. כרגע פנסיונר, אבל עדיין עובד לבקשת מעבידיו. אשתו עופרה עבדה ארבעים שנים בתור מורה, גמרה כמנהלת ספר בית לחינוך מיוחד, עכשיו בפנסיה, בכל עוסקת מיני תחביבים, בייחוד שני להם יש ציור. בנים ובת, כולם נשואים. להם יש כן, כמו שמונה נכדים, זאת לי אומרת, שמונה נינים! לדוד ישנם בנים שני ובת. אחד נשוי, בת לפני אוניברסיטה, מטיילת לראות ובן עולם, שגויס עכשיו דוד לצבא! מהנדס, עובד כרגע כעצמאי בבית. נועה מנהלת בית זאת ספר. בקיצור משפחתי, שיהיו בריאים! ואני יום כל בהם מתברכת ושעה בחיי! של הוריה עופרה נפטרו, אביה באסון טרגי בנופלו מקומה חמישית בבניין שנבנה בניהולו, ואמה מזיקנה מוקדמת. של הוריה נועה חברי קיבוץ יקום, חיים עד בקיבוץ היום. אביה מנצח מקהלות עד - היום הנרי קלאוזנר. הם גם אינם צעירים עוד, ואינם פעילים במקצועם, כוח באין וברירה. בגיל אני בת מופלג 91. איני מתפקדת בשום דבר, בכל תלויה בעזרת בניי, בביתי עם מטפלת פיליפינית מסורה, את שמנהלת אני ביתי. אלמנה שש־עשרה שנים עכשיו. יום היום זיכרון למות מרדכי, אתו שעברתי דרך כברת ארוכה! אלו עד חיי בקצור בלי היום, פרק היו, הם ומה איך להזכיר חיים קשה, קשה מאוד, כוח לי שאין וחשק הם בו. לנגוע או כך עברו, אחרת וסוף אני פסוק. עובדה של שאורך חיים אינם תלויים או בקלות בקושי, ואני איני מעוניינת בסוף דרכי לקטרג ולשחזר, לי בא פשוט מעט לרשום! גם תכננתי כמה עד לרשום את לי, שידוע התחלותיהם של אבל בניי, כרגע באם זה ואת עייפתי ירצו, יכתבו בעצמם, אולי יותר טוב ומהימן איך ממני. אומרים בטלוויזיה? על תודה אני כי לי, שהאזנתם בטוחה מה שתקראו שאני רושמת. רבה באהבה ממש, אמא, סבתא, סבתא רבא, נחמה נתניה, 19.2.2002 (איני אם בטוחה רשמתי נכון תאריך) ו ק ר ^ טוב! עוד עבר לילה שחיכיתי לאור הבוקר והוא קר היה הגיע. לצאת ממיטה אבל חמה יצאתי, חם קפה שתיתי ועכשיו אני עושה אינהלציה, בעזרת אלזה אני למה כמובן. כותבת? משיעמום. אני רוצה להעסיק ואת ידיי את לבל מוחי יחלידו. פעם לי אמר [ 75 ]