כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון
בעוד שבועיים. בטוחה שאתם בה, תהיו תבלו בנעימים ובשמחות, הלוואי שתהיינה שמחות. שלום. אמא, נתניה, 18.2.2002 ל א רשמתי עד היום מה. משום איני יודעת כל היו בטח מדוע. מיני דברים מסעירים, יש וכי ידיי אבל זה? בלי אצלנו לא כנראה נשמעות לי תמיד. יום מחר זיכרון גם לאבא. איני חשבון יודעת, לא זה גם כמה? העיקר. עברתי אתו דרך כברת חיי, רוב ארוכה, ועכשיו אני בסוף דרכי. העם לשון - אומרת הולכת זה אליו, לדעתי לא מאוד אדם נכון. שמת, או איננו! זוכרים לא! או אותו לא זה, אחרי אני ואם קיים! זה מתה, אין סופי! לאן. האדמה בלי מקבלת שאלות. אני, כהרגלי תמיד, נר מדליקה זמן כל לזיכרו, פה! עוד שאני נחמה, 19.2.2002 \מתי £( לב במחברתי, עד כי היום לא עדיין רשמתי את ברכותיי מלא שלבי בהן, ליום של הולדתו בני עודד ב־ היקר 12 בפברואר של וגם נכדי לי היקר מאוד, אורן, ב־ 14 בפברואר. יקירי ויקירי! היו בכל ברוכים מעשיכם! בכל שתעשו ותפעלו. אני גם שכחתי לכתוב נכון, ללא שגיאות כתיב, אלטע זאכען. מה אין לעשות! אמא, סבתא נחמה 19.2.2002 \כבתי £( לישון הבוקר, אחרי הרחצה, ואחרי נדודי־שינה בגלל אי־הבנה וסכסוך עם מיותר אלזה, השלמנו, אבל נשארה בי חולשה וכשהצצתי במקרה במראה, אני מת. פני ראיתי עיקשת, ועדיין עד קיימת! מתיל \ני £( לי, בנים של במרווח כמעט שתיס־עשרה בין שנים האחד ולא לשני, חשוב מדוע ריחוק זה! זהו הגילים, מיהם בניי? כמובן יפים הכי הילדים בגן! אבל אם, כל תשובת לאמיתו של דבר, בכל האובייקטיביות הם יפים באמת ומוכשרים שניהם! גידלנו אותם בדוחק כלכלי, אפילו בעוני. בייחוד קשה במובן היה כלכלי בתקופת עודד בכורנו. שניהם [ 74 ]
Made with FlippingBook
RkJQdWJsaXNoZXIy NjcyMg==