כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

1 *ודיק בינך חמודי, יש לעודד הבדל שתיס־עשרה שנים ולאו דווקא אני, ברצוני אלא מסיבות אחרות, שלא פה. אפרט מאוד רציתי להיענות של לרצונו לבל עודד, יישאר בן יחיד. הוא היה תמיד אומר: "באין ברירה תביאי הביתה אפילו חתול, העיקר שיימצא עוד בבית מישהו חי״. ואתה נולדת במשקל בן ילד של חודש, ק״ג ארבעה אם מאתיים, איני טועה, והיית רעב, ואני נהגתי לפי של הוראות אחיות חלב טיפת שהן כך כל לא בעצמן ידעו. נולדת ב־ 19 היה לא לי ליוני. מספיק אוכל לא אני כי עבורך, הייתי בעצמי ניזונה במשובח. שוב ופה ידע חוסר שלהן. ״הוא ילד גדול, מקבל גרם חמישים למשקלו. זה בינתיים שלא מספיק. תקלקלי את קיבתו בקיץ בתוספת מזון״. ובכן, אתה ללא בכית הפסק שישה ולא שבועות, עזרו זרועותינו - של שלי, עודד ואפילו של רגיל היה שלא אבא, עד בכך. כעבור שישה שבועות הורשיתי להוסיף לך ואז מזון, פלא באורח נרגעת אני וגם חדלתי לבכות. יכול אתה לכעוס שהרעבתיך. זכותך המלאה. ושהיו לכל כמו צריכים יילוד יהודי, אני למול, אמרתי, התעקשתי, זה כי ייעשה בלי צרמוניות, איני מוצאת ביטוי אחר. זה כך ייעשה בידי רופא ואחות בלי נוכחות עוד מישהו, באופן סטרילי, למרות ערעור והתנגדות אמי של חריפה בזה כי שחשבה אינך יהודי מלא וכשר. בכל אבל לך, הנוגע על עמדתי רגליי האחוריות בכל תוקף, ולצערי לא ז״ל אמא אתי דיברה ואפילו לנכדה שישה עד חודשים, שבסופו שאלה מישהו מה מוסמך: נחוץ לברית? לה ענה והוא בפשטות בן ילד - זכר. ואמא השלימה אתנו ומאוד אהבה אותך. למרות תקלות לגביך מצדי, לאושרי ולשמחתנו והנך גדלת מה שהנך ואני בך, שמחה במשפחתך. לכם שיהיו וכל שמחות טוב, אוהבת כתמיד, אמא. נתניה, 11.2.2002 3 טוב (זל לעודד יקירי ביום הולדתו! מאה עד ועשרים!!! בריאות תחת! אמא האוהבת, 12.2.2002 לנו עה ולדוד יקיריי! לאורן ולימור! ליום טוב וכל טוב מזל ההולדת, אורן חמודי! איני מסוגלת לכם להגיש עכשיו מתנה אני לבי חום בכל אבל חומרית, מאחלת טוב כל לכם והנאה בחיים, בבריאות טובה ונחת הרבה להורים! האוהבת את כולכם מאוד מאוד, סבתא נחמה, נתניה, 13.2.2002 [ 72 ]