כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

א ל ו ן חמודי, לך. שלום חושבת עליך הרבה, ויציאתך עכשיו לא מהבית לתקופה קלה בחייך. תאכל הרבה חול באימונים, ילמדו אותך שימוש בכלי משחית, נשק. הלוואי יהיה שלא צורך להפעיל אני אותם. לך מאחלת כוח, בריאות ושיבה בבריאות טובה הביתה. מחבקת אותך ואוהבת, סבתא נחמה {{ודד יקירי! לפני הרבה שנים אם הייתי צעירה שחיכתה לילדה הראשון בשמחה והתרגשות. אבל בהגיע המועד וצירי לידה לא החלו, תכף הלכתי לבית חולים. חיכיתי בבית וספרתי את ההפסקות כאב בין לא לכאב. רציתי להקדים. כי רציתי יציאתך לאוויר לך תהיה יותר נוחה, יותר קלה. בינתיים לי הייתה הסבלנות לקרוא של ספר, רומן רולן, טרילוגיה - ״אנט וסילבה״, הייתי אז. צעירה כשנולדת - בלי שתקת, להגיד לי זה ועל שלום, המיילדת הענישה אותך על במכה הטוסיק. אז או פרצת בצעקה, ואני הייתי מאושרת. היית עבורי מתנה גדולה וחוץ לא ממך קיבלתי אף פרח! לא פשוט מצאו לנחוץ. הסתפקתי. אתה גדול זר היית היה זה עבורי. 12 בפברואר והיה יום באותו חזק חמסין (אינך זוכר?) נולדת חום לחום, לבי. גידלתי אותך אחד בחדר קטון לכולנו, בתנאי דוחק ועוני. לי היו לא אפילו מספיק חיתולים, לא בטח חד־פעמיים כעכשיו. לא פעם אף בני, אבל נתתי לך לשכב ברטיבות. שמתי תחתיך סדין ממיטתנו, שהרתחתי אש על גדול בדוד בחצר, וגם בעצים, חינכתי אותך לניקיון. עכשיו הפסיכולוגיה אומרת שאסור לנהוג ככה, מותר לתינוק גם לשכב ברטיבות, להתייבש מחום לא אני גופו. ידעתי פסיכולוגיה, וגדלת לשמחתי בריא בגופך וברוחך. גם צעצועים, משחקים לך. לתת לנו היו לא ביום הולדתך השלישי לך קנינו עץ פטיש קטן(דווקא לזה איני מוצאת אבל צידוק) אני עכשיו לפי כותבת זיכרוני הוויזואלי, מה את שהיה ואתה היית מודע למצבנו כי הדחוק כשצפינו בחלונות ראווה, שאלת: ״אבא, כשיהיה לך כסף, את לי תקנה זה?״ אני נזכרת בכול בנוסטלגיה ובכאב, ורושמת שיש מה את בלבי. זקנתי, ילדיי. אני שמחה שמצבכם מעט החומרי יותר ממה משופר שאני עברתי. אולי אפילו מיותר על אבל זה. כל את להזכיר אמיתותם של אני הדברים חותמת. האוהבת את כולכם ומאושרת בכם! אמא נחמה. [ 71 ]