כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

לזמ לך טוב ולעופרה. אני חוגגת אתכם ומאחלת לכם כול קודם בריאות תקינה כל לאורך החיים, ביום ההולדת שלך, עודד יקירי. שלי חג גם זה שילדתיך (סלח על לי שגיאות כתיב). שמח במשפחה הענפה - שהקמת בנים, נכדים, נכדות, שיהיו מקור לשמחה ונחת. יהי. כן את אוהבת כולכם. - שלך לחג תשורתי איחוליי! תבין בכל שאחרת הכן רצוני איני טוב וכל מסוגלת, לבי! מעומק אולי אפילו תכעסו דבר כל אני למה עליי מוכרחה זה אבל לכתוב, באופיי. אולי לא לזכותי, כי זיכרון שמבליח תכף אני אצלי כותבת, רושמת. אין אבל לשנות אופי בגילי! אמא, סבתא, רבא סבתא נחמה, נתניה, 9.2.2002 נ י ^ יודעת אני כי זקנה, חולה, חלשה ונחוץ זה מטעם לי, לעזור לעשות הכול במקומי, בכלל את לנהל משק הבית בעזרת הזולת. ואמנם הכול נעשה כדרוש בידי עובדת חרוצה, יעילה, אין אני זאת בכל טענות. עדיין מבינה ורואה לפעמים שאפשר באותה מידת יעילות גם לעשות אחרת, דברים פעוטים, ואני בלי בשקט קול להרים לה. אומרת כל למשל, גדול אוכל, כקטן, מתבשל בכיריים הכי בלהבה חזקה. זה אמנם בשנייה יותר אבל מהר, למשל דייסה אש על לבוקר חזקה נדבקת, נשרפת בתחתית לא וזה הסיר, יקרה באש יותר נמוכה. אני היא ואז כך, על מעירה מרימה לא קול, צועקת, אלא כועסת, ועושה לפי שוב שהיא זאת רוצה. דוגמה עוד קטנה. היא - אחת את שוטפת עם הרצפה עם מברשת, פוליווקס, על רגליה הכפופות, וכלים במטבח אינם נקיים לא אני דיים. על מעירה אני אלא הכלים, כי אומרת הרצפה אינה זקוקה למאמץ יתר, הייתה נקייה גם קצת במים, סבון וסמרטוט במים, לטובתה, לא והיא את מבינה העדיפות זהו. אבל שלי, נבונים ממני מה כי אומרים שנעשה בידיים יש אחרות, לקבל בתודה ובהשלמה. אשתדל. אתם בוודאי אפילו על תכעסו טענותיי. אולי איני לזה רגילה שמישהו יעשה זה, את שאני עבדתי אולי ביותר גם חשבון, אני בקניות. תמיד מה חשבתי ומה נחוץ אפשר זה. בלי פעם אף ולכן בתקציבי המצומצם לא ביקשתי כי עזרה, הסתדרתי. הקפדתי למה לי שיספיק שאני רציתי וצרכתי, אבל עכשיו הכול מתנהל אחרת, לצערי. איני נותנת מתנות אפילו קטנות לנכדים בהזדמנויות. הרי אתם יודעים, אבל הקטנים אינם יכולים אני לי. חבל להבין. גם סובלת מזה. נתניה, 10.2.2002 [ 70 ]