כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

ל ז ה ^ לי מראה כלים מהמטבח אחרי שחן הייתה אצלי, בעלת־הבית, ביום ראשון, והנה כלים מלוכלכים, שרופים לבלי הכר, והיא שואלת אותי: למה זה? מה סבתא, לי אין כך? זה לא אני כי תשובה נכנסת למטבח בזמן שחן בטח זה אצלי. אינו צריך אני מה כך. להיות יכולה לעשות, יכולה לבקש להחליף אני אבל אותה, נמנעת לי מלרכוש לי? למה אויבים. לי ואין תשובה היא לאלזה. לא מאוד חן, את אוהדת שנמצאת יום אצלי בשבוע, ואתה אני נמצאת כל הזמן וביחסים מאוד אבל טובים, לא אני את אשנה הסדר זאת הזה. אינה שאלת חיים. (דרך אגב, כלים שאלזה רוחצת לא כן גם לי כדאי להסתכל אני וכך ומה עושה, שאיני מסתכלת איני רואה, ודי לחכימא ברמיזא.) אשתדל להסביר אני זה. את לה משתדלת מחן למנוע להיכנס לחדרה בזמן היעדרותה וזה הכול. נתניה, 4.2.2002 מ ת . ^ היא מה אמת? משבחים אותה, מדברים בשמה, רוצים שידברו אליך אמת, בבתי משפט שמים ספרי תנ״ך, לפי אחד כל קוראן, אמונתו ונוהגו. ידך שם אתה על הספר ומבטיח לומר כל את אמת. ורק האמת, האם האמת! באמת ובתמים מתכוונים כל לא! לזה? אחד מרמה את אפילו שכן וכל עצמו, בהרבה אין מקרים רוצים היא כי אותה, לפעמים לא מאוד נעימה. אחד כל משתדל להחביא איזשהו פגם הוא שרק יודע בעצמו אודותיו. מי שצורתו כך כל אינה מושלמת אינו רוצה זה את לו יגיד שמישהו וכך בפניו הלאה והלאה. ובכן, אנו למה את מרמים הזולת את וגם אין עצמנו? ולא צורך רצוי לא אבל לשקר, להגיד כל את תמיד האמת! ואני כל כי חושבת יודע אחד את הסיפור הלך אדם כי הלקוני את לחפש האמת, ולאן שהגיע כולם סגרו את בפניו רק דלתם, אישה זקנה מאוד, מקומטת, מכוערת אמרה אני נכון לו: בין בני לך האמת, ואל אנשים את תספר האמת. נחמה. 4.2.2002 1 )בוקר התעוררתי משנתי רוח במצב הצד ״על עכור, השמאלי״, היו אומרים בביתי הקדמון. הגם שאני תמיד ישנה בצד כי הימני אני אחרת מקבלת כאבי אבל חזה, אין מתווכחים עם ולא עם, אמרות יכולתי, בלי סיבה מיוחדת, להשתחרר מעצבותי כל במשך היום. חן באה והנה לקבל יום על חתימה שהייתה אתי, וסיפרה ביום כי ראשון הבא מישהי תחליף אותה אצלי במקומה. היא כי הסיבה, הולכת לבית [ 68 ]