כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

לא חזרה, יכלו עוד גם להניב משהו? לעצמך, להנאתך בלבד? ובסוף אני בי חוזרת מלחסט, מה מלחפש, שהיה אינו חוזר לעולם, וכמאמר אין כי הנדוש, על בוכים חלב שנשפך, ואוסיף, יבש גם מזמן, וסוף פסוק! ותכף הכול נגמר. איני רוצה לייאש מישהו, זוהי של דרכו עולם ואי־אפשר לשנות! אני אולי באמת טרחנית, שאיני מרוצה משום אבל דבר, באמת שאיני כזאת. אני הרי מתקיימת של במצב חוסר עשייה מינימלית עצמאית, לי ויש עזרה, ואני במצב שאני מוכרחה לקבלה ולהיות אסירת וגם תודה, מקבלת אותה. אני אולי רגישה לניואנסים, שזה איך מגיע אליי, לא ואני יכולה להבהיר במילים פשוטות, בלתי פוגעות, יובן לא זה כי נכון, ואני עם רק מדברת עצמי, ולפעמים זה קשה. הנכון, הוא ההגיוני אדם שאם בחוסר פיזי אונים מוחלט וזקוק לעזרה מהזולת, לא צריך לא לראות, לשמוע, כמה ועד לא גם שאפשר להרגיש, וככה אני משתדלת וחושבת שאני עושה! ומדברת הרבה מאוד (כמובן לא עם רם) בקול עצמי, באין מישהו על־ידי. בוקר, 15.1.2002 , נחמה ורק בוקר, ולפני יום עוד ארוך! ם ^ זה יום ככל עברתי, בכל הימים, מיני מחשבות ודיבורים במחשבתי עם עצמי, עם עופרה, מפני שעודד ישן, והיה שלי דוד ועם לי טוב, וטוב שהיה. כמובן לבן טרטרתי כל אודותיי מיני דברים כדי שטותיים להאריך את השיחה אנא אתו. לא לצחוק כי עליי, לי חסרה הקרבה הפיזית. לי קשה מאוד להידבר עם אלזה, לפעמים היא חביבה, מקשיבה, משתתפת, ולפעמים זועפת, שממש אסור לפנות אליה. באה היא למשל היא מקניות, מקבלת חשבון כתוב בעברית שאינה יודעת מה את לקרוא שרשום, ואני שום בלי לה מסבירה טענות או ממנה, כלפיה והיא רוגנת לא על אפילו או כלום, אני למשל מראה בפליאה כי באמת, מלפפונים עכשיו יקרים, לעומתן ממש זולות העגבניות. איני מתנגדת גם שקנתה מלפפונים, אבל היא מתכעסת למה שאמרתי, ואני כי לה, צוחקת התכוונתי לומר לי שכדאי לאכול עגבניות, שאני דווקא אוהבת אותן יותר. כן, כמו של בהכנה איזה אני דבר, קוראת את ההוראות הכתובות ומסבירה לא לה, מתכוונת ללמדה, רק מה את לקרוא שהיא לא יכולה ואינה מוכרחה לדעת, והיא כפי עושה שהיא רוצה ומבינה, והתוצאה אינה מתקבלת טוב, וחבל לי. בפעם שנייה לא אשתדל לבקשה משהו לא מיוחד. נעים גם לשלם הרבה, להכביד ולא עליה, ליהנות. שלי הבית כפי נהוג אינו שהייתי רגילה וכפי שאני רוצה. תמיד נהגתי בחסכנות, [ 63 ]