כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

י נ י ^ עוקבת אחרי עבודתה של אלזה במשק אבל ביתי, לעתים נדירות כשירדתי ממיטתי לשולחן, לב שמתי לתופעה מוזרה היא בעיניי. פינה כל מנקה אפשרית כלי אבל אבק מגרגר האוכל אינם נקיים מספיק. למרות לא דעתי מזה לעשות עניין, זאת בכל הערתי, והראיתי מה לה שראיתי. כעס בה הרגשתי ואי־הסכמה. מבחינתה נקי. זה אני, באין ברירה, מגיעה למסקנה כי נחוץ לא מה לראות שלא לי, רצוי ולקבל את כמו העבודה שהיא אני וכי עושה. יכולה לצערי אחרת? אפילו שאני יודעת כי אפשר לא זה אחרת, באפשרותי. התחלופה מידיך זרים לידי תמיד כרוכה בתופעות אלו ובאי־נעימויות. 8 . 1.2002 {זכרתי בעובדה קטנה משכיבה בבית החולים בהר הדסה הצופים לפני עשרות שנים: שם שכבתי חודשיים בשל מחלת טיפוס הבטן עם בחדר ארבע ועל מיטות, מיטתי שמו פתק אדום להזהיר אלי מלגשת שלא להידבק. אני בשכיבה הגב על באיסור מוחלט להתרומם, והזמנים צנע ימי וחוסר. אחות לי הגישה קערית דייסת קוואקר, להאכיל אותי מצב בכל אבל בכף. איני אוכלת מבלי מה לראות נמצא בצלחת. הזיכרון הוא אם שלי, קיים, ויזואלי ונכון, בדייסה היו, לי שהגישה מעורב בקוואקר, המון תולעים מבושלות. אני כמובן דחיתי בגועל, קיבלתי משהו אחר, אך האחות לי רמזה לשתוק והגישה אותה דייסה לשכנה במיטה שלידי, שדווקא במו אכלה ידה. אכלה אותה לבריאות! לא היא הציצה לצלחתה! זה אני אמון. רואה זה את רק קרה זה כאילו עכשיו. נחמה, 8.1.2002 0 . קר התעוררתי הבוקר משנת לילה רגועה וטובה לא שמזמן חוויתי שנת כמוה. מנוחה ללא כאבים. ואיך אומרים, פז. חלומות שוב ואני צעירה ויפה, מתגוררת יחד בבית אמי עם ואחותי והן אוהבות אותי ומטפלות אני בי. עומדת לצאת לאנשהו, כאילו מקום עבודה, אפילו זוכרת מה שלבשתי, חצאית שחורה, רחבה וחולצה לבנה בפנים. איני כמו רזונת של האידאל בנות אבל עכשיו, במידה נכונה כדי להתלבש כרצוני, נועלת עקב נעלי גבוהות. תקלה ראשונה עקב - וכך נופל אחד הלאה, ואני [ 60 ]