כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

שומעת אותו יותר. אני גם איני צוחקת, כי לבכות אפשר בכר, כדי אבל לבדי, לצחוק נחוצה חברה, בני, צחק שותפות. זה צחוק יש ולך בריא! משפחה גדולה, גם חברה אינה חסרה לכם. החיים מתקדמים. זה של טבעו העולם! איני רוצה לחשוב יש בי כי משהו מהסיבות. אני באמת מטרידה, אני יודעת, זה וגם דבר של בסופו ייגמר. אני פעם עוד בני, מכל מבקשת הלב, תסתכל קודם בכוס המלאה למחצה, היא הרי ראשונה! כמה גם מילים לדוד יקירי ומשפחתו. יקירי, עוד לך ישנם אתגרים יש רבים. לכם את להשיא תמר ואלון בשעה טובה ובנחת ולזכות לנכדים מאורן ולימור וכל היתר, והלוואי יקוים מה כל בכם שאני רוצה ומאחלת לכם בתקווה כן. יהי ולו אמא, סבתא וסבתא רבא נחמה נתניה, 3.1.2002 ({ודד יקירי, אתמול כשחשך בביתי מה וכל האור שהוא מפעיל, כך כל הייתי מפוחדת והיסטרית. ובכיתי לשניכם, זאת לך אומרת ולדוד, גם והוא ברגע הראשון איך ידע לא מהר לי לעזור משם. אמנם מגוריו יותר קרובים לנתניה ממגוריך, אבל גם אתה זר אינך בנתניה, ואתם שניכם עושים כל את למעני האפשרי, אני מודעת ופה לזה. אמרת בכעס מסוים: עם ״ומה אני אחי״. יודעת כי אכעיס אם אותך לך אספר כל אודות הדברים שדוד נענה לפניותיי מבלי שאתה יודע אפילו עליהם. והנה אחדים אם מהם: באמבטיה התקלקל או ברז, נסתם זה ביוב, ידו על מתוקן אם או צריך להחליף אצלי נורות חשמל והרבה זוטות שאיני זוכרת כרגע מהם. אתה רואה ידי מכתב שאפילו לכתוב שכחתי, איני עושה מכם למי חשבון מגיע יותר ממני, שניכם יקיריי אינכם יודעים אני כמה חסרת אונים כלפיכם, מכל המסירות שאתם מתנהגים, שניכם שווה בשווה כלפיי. תבורכו, אני ואם אולי מדברת ועושה גם שטויות, לי. תסלחו אמא נתניה, 3.1.2002 שנה אזרחית חדשה, שתהיה על טובה כולם. ({ברו שלושה ימים נוספים בקיומי, קר גם בחוץ, בבית, אי־אפשר את לחמם הדירה בתנור טוב לא גם קטן, חלק לחמם וללכת לחלק השני איפה זה אבל שקר. יעבור. יום היום ראשון, אלזה יצאה לחופשתה הקצרה, נמצאת חן. אתי אלזה מאוד לא אוהבת אותה. במפגש הקצר היא ביניהן, מתנהגת בטקט אבל מאופק, כשיצאה [ 58 ]