כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

א נ י כמעט מיואשת מהמצב לי יש בארץ. לא הרגשה כי אמיצה, הכול הולך לאבדון. משתלט הימין הקיצוני בכנופיה עם אחת הדתיים למיניהם וביחד אוחזים את האלוהים בזקן ושולטים בעם. ואיפה השכבות היותר מתקדמות, בעלי הכרת המצב לאמיתו? הריאקציה כי טוענת הארץ ניתנה ליהודים למען היהדות, מנקודת ראותם הדת - והאמונה האלוהית. הם משכיחים את הראשונים, מכל העם שכבות שייבשו ביצות, נטעו עצים, ממש הפריחו שממה, ואלו אני הם! היו לא מבינה דבר ששום אינו עומד במקום, עם זז הכול הזמן, ומשתנה, לא הרי אבל מתברגן, כולם הולכים לכיוון אחד, וישנן שכבות ועמדות גם שונות, כוחות צעירים, איפה הם? איני שומעת קולות רמים, לעתים קולות אי־פה לא אי־שם, מספיק. כאילו לכולם נדבק הכיסא לישבן ואינם רואים יותר רחוק מאפם, בכנסת ובכל מקום ציבורי שמשם נחוצה להישמע הקריאה השפויה. ייתכן אין לי כי רשות לדבר. קודם כול זקנתי מאוד, ושנית, אולי מתוך פינתי איני רואה ואיני יודעת מה באמת קורה. והיה הלוואי אחרת. לטובה! אבל אני הרי הכי בלאו קוראת במדבר, אין שומע אותי. נחמה, 18.12.2001 יני £$ מתייחסת לחלומות, הגם הם שלעתים משקפים איזושהי מציאות, לא הפעם. חלמתי משהו שום בלי הלילה קשר אבל למשהו מכיוון שאני מאוד זוכרת אותו, ארשום: והנה אני נמצאת עם בדירה אמא לא שלי, ילדה, אני מבוגרת. מוצאת בד של סל בתוך סכום של גדול כסף, הוא למה שואלת חבוי לא אני ממני, רוצה להיות סטטיסטית אלא בבית שותפה בכול. אמא עונה: לא ״נכון, הספקתי לידעך״, אני זה אחרי את כי אומרת לנו יש - הדירות - שתיים איני רוצה למכור. רק להוריש, אמא מסכימה אתי אני בכול. מתעוררת במיטה במצבי הנוכחי! 19.12.2001 ני £$ כך על שמחה זאת בכל שאני אמות חי אדם אין הרי בקרוב. לעולם, טוב לכל שככה. ולא אדע לא הפחות עד אשמע היכן הסתאבנו. קראתי בעיתון ואוי לעיניים, ש״פרופסורים״ ואנשי השכלה מתיימרים לדבר אמת, וביום השנה השישי לרצח ז״ל רבין מעיזים ללכלך וממש לומר כאילו רבין את רצח בעצמו רבין. נותנים פרס לא מיליון, מי מה, משנה שיגלה מי באמת רצח!!! והבושה והכאב הם אצלי מעל כוחי והעם את רואה עזות המצח ג״שותק! עד ועד מתיי, הם היכן יצליחו להוביל אותנו האם באף. זאת אנחנו, העם אומרת אבל השפוי, שותק, נתנהג כמו [ 55 ]