כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

הנה חזרנו, ואני מרוצה מאוד מעצמי. תארו לכם, עשיתי קניות! ואלזה תכף התחילה לעבוד, מכינה צהריים! אתם רואים, צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים! ואני התיישבתי לרשום ולנוח. ו 200 . ו 13.1 \כחתי £( לגמרי למען ההיסטוריה את לרשום הגיבור הלאומי נווה דני שלנו שפחד להישאר בשטחים (ובצדק), לקח אשתו וילדו למקום או פחות יותר אבל בטוח, רק למה הוא? ואיפה כל היתר ולא שרוצים ניתן חוץ להם? מהפנטים המטורפים שבאמת חושבים שיוכלו לעולם מה לבלוע שלא ניתן? איני מסוגלת לעקוב אחר כל הופעותיהם בטלוויזיה, לי מעניין מאוד נווה דני אם לדעת עדיין מופיע פומבית כמו בלהט לפני בריחתו? מעניין! נחמה 1.2002 ו . 4 ו 3 בן היה שעודד שנתיים בערך (אני חלשה בתאריכים) מצבנו רע. בכי היה הכלכלי אפשר כי לומר חיינו לקו מתחת העוני דעכשיו, ולא ידענו איך את למצוא פרנסתנו, ואז על עלה מרדכי מחשבה גאונית - נעשה חנות מכולת, לאכול אנשים תמיד זקוקים, ויימצא לקח לא אבל לנו. גם בחשבון כי זה בשביל גם נחוץ להיות חנווני, מה לא ששנינו היינו. ניסינו, היה מרדכי טרוד הרבה לכל בחוץ מיני סידורים ואני עסוקה היה זה בחנות. ברחוב רנ״ק בתל־אביב, היה הרחוב שקט, צדדי. - בכלל ההם בימים היה הכול יותר שקט, פחות תנועה ואני לא אמא מנוסה, לצערי נתתי לילדי הקטן והאהוב להסתובב, כמעט עירום, היה זה ברחוב. הוא בקיץ, הפסיק לאכול כמעט ואז לגמרי, בבהלה אתו הלכנו לרופא. הוא, אחרי בדיקה גופנית, קבע כי באופן הוא אורגני אך בריא, איך לנו הורה צריך לנהוג אתו: קודם כול, משעה עשר עד בבוקר ארבע אחר הצהריים לא לו לתת לצאת החוצה, להתחיל להאכיל חצי כל אותו שעה כפית לבן, ובהדרגה את להגדיל המנה ולעבור למזון נורמלי. את החנות או חיסלנו מסרנו למצליחנים יותר, ואנו נאבקנו הלאה למצוא לחמנו. עודד וגדל הבריא לאושרנו לילד חמוד, וכשנחמה בת דודתי יעצה לנו טוב שלא להיות בן יחיד, כי לה אמרתי איני יודעת אני באם אוכל כמו ילד עוד לאהוב שאני אוהבת אותו. כמובן שהזמן את עושה שלו, ולמזלנו וגם אח לו יש למזלו יקר. דוד שלנו צעיר ממנו בשתים־עשרה אבל שנים איך, ולמה כך כל הבדל כבר זה בשנים, סיפור [ 50 ]