כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

לבית לחודש ימים. לבי לבי אתכם יקיריי! ואני בהרגשתי הייתי רוצה על להיות ידכם אולי אפילו לעזור במשהו ואני לכם כידוע רק מסוגלת חזק לדאוג ולקוות לטוב שבהחלט יבוא! וקשה לי! 30.10.2001 ל ז ה ^ מאוד אוהבת סדר, הכול במקומו כך כדי עד שאני לפעמים שואלת איפה היא ממקמת אותי ואני את מחפשת עצמי, איפה אני?! הבוקר לי הייתה הפתעה משמחת, זה גם ישנו, תמרי נכדתי היקרה שנמצאת אלפי קילומטרים בפרו בטיול נעורים, צלצלה אליי וגרמה על טוב לי הלב. תודה אני חמודה! מאוד צמאה מה לדעת שלומם ומצבם של החולים במשפחתי, עודד ונועה והמטפלים אבל בהם, איני יודעת ולא להם נוח מתי מפריע לטלפן אליהם, אני לכן מחכה בתקווה רבה יבוא לאט שהכול על מקומו! ואדע. נתניה, בוקר 31.10.2001 שנה ^ אמירה עממית שחוקה: ״החיים לא זה פיקניק״, ואכן כך הוא, ואני שמתקיימת בכל עזרה אפשרית מכל הבחינות, פעם ולא את סוף בלי מבקשת מנוחתי שתגיע בהקדם, בכל רוצה כוחי לזכות להבראתו של השלמה עודד יקירי, שנועה׳לה תעמוד על איתן רגליה! ושלא יאונו שום להם לכל תקלות, משפחתי! העם מה כי גם, אומר על שעובר האדם, תקלות ומחלות, חלילה, מחסן אותו יוצר בעתיד, נוגדנים. מזה חוץ שאני עכשיו מדברת כמו אולי איזו גם אני ״יכנע״ רוצה להאמין לי והיו בזה!! בריאים כולכם! דוד סיים יום את אתמול עבודתו האחרון בתור כדי שכיר להיות עצמאי בעבודתו. בהצלחה לי והיו בן! בריאים! אמא, 1.11.2001 3 לא ושא נעים אבל עובדתי ולכן ארשום: לילה עבר קשה עליי, אחד מרבים וכיוון שלכמה דברים חיכיתי, הקדמתי תרופה למכה, ואכן זה פעל, וכשהשתחררתי הנה חשבתי לי אנוח קצת יתר אבל הלילה, גם הכאבים את תבעו זכותם לכאוב, ופה היד החלה השמאלית להטעים לי כאבי תופת בלתי נסבלים, לא במה מצאתי להקל, וחיכיתי לאור לא הבוקר. יכולתי לשכב, וכידוע לא על עמדתי כדי רגליי [ 46 ]