כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

אני מכירה אמירה, בקשה אוניברסלית ״אל לעת תעזבוני זיקנה! ככלות כוחי אל תשליכוני!״ אתם מממשים את הבקשה אבל הזאת האזכור התמידי צורב בנפשי! וכי חשבתם שאיני יודעת זה את אני מה בעצמי? יכולה, צריכה לעשות בתמורה? אני מבינה זאת שכתיבתי אני גם אבל תכאיב מוכרחה במעט את להוריד הלחץ מעצמי, ואתכם הסליחה! כתמיד אוהבת, אמא נתניה, ו 0.200 ו . 9 לני $ חברה בקופת חולים הכללית משנת 1932 . איני מבקשת התייחסות מיוחדת אני אבל אליי חושבת יחס לי שמגיע כלשהו, אני אמנם זקנה מאוד וחולה והרופא היה אם אולי, בודק יכול אותי, במשהו להקל עליי והנה רופא המשפחה שלי כמה הבטיח פעמים לבקר ולא אצלי מגיע! כתבתי בשליחות המטפלת שלי תיאור ממה חלק של לי שמציק ועל מאוד זה סמך לי נתן הרופא תרופות, כך כל לא אולי מתאימות, כי הדיאגנוזה שלי לא באמת מוסמכת, מה ובכן עליי באמת לעשות? אני בכאב ובחוסר נשימה, שאיני יכולה אפילו מה להביע אתי, נאבקת בעזרת בכל אלזה האמצעים האפשריים העומדים לרשותי ומבקשת שזה באמת ייגמר! נחמה נתניה, 15.10.2001 1 ?נה קמתי ללא משנתי שינה ומחשבתי הראשונה עליכם, משפחתי היקרה, ואני נאחזת באמונה כי טפלה הנו קיומי של במעמד העומד בשער ושומרת מכל עליכם שלא רע יאונה לכם! ומפללת יהי! כן אמן לטוב, לא שמעתי עדיין עבר איך חדשות הלילה בארצנו הכאובה את המזינה עצמה בשנאה ורצון נקמה כתירוץ להכות בערבים כאילו ״מדי" רחבעם היה זאבי נעלה ומרומם מכולם. אינני שמחה לא זה במותו, ולא מוסיף גורע, מי - להפך שהרגו עשה שגיאה שעשתה ממנו קדוש מעונה וסיבה נוספת לטירוף הקיים והאומלל, מי זה לאן ידע יגיע! לא אם יישמע אי־פעם ההיגיון ויצעק זו לא הרף! הדרך! ואני רוצה שזה לקוות בסוף יגיע, דרך אין כי אחרת! נחמה נתניה, 20.10.2001 [ 43 ]