כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

היא משנה, שלה מסיבות כמעט אינה יושבת יחד לאכול אתי, ובכן נמנעתי לבקש ממנה לי לסדר מעט חג שבמעט עבורי, ואני בה אין כי חושבת ההבנה אין הזאת. טעם זה את לצפות ממנה ואני את משאירה האפרוריות והחול של יוס־יום. בכיליון אני עיניים מחכה לשובם של הביתה עודד ועופרה בריאים. שמחה, לבריאות משפחתי כולה, שכולם זכרו אותי היום באיחוליהם, וכמובן שאני מאוד מוקירה זה, את ומאחלת חג לכולם וזה טוב וכל שמח כשלעצמו חג. לי עושה מנשקת את בדמיוני כולכם! סבתא, רבא סבתא ואמא! נתניה, 7.9.2001 ו ראש ערב השנה, נחמה והנה עודד צלצל תכף מלוד, שירדו מהמטוס וירדה אבן לי כבדה מהלב. תבורכו! nnN לילה של קשה חוסר שינה וחולשה, קמתי מוקדם, עשיתי אינהלציה, בלעתי כדורים, זאת אומרת תרופות, אכלתי ושכבתי, וניסיתי לישון. למזלי נרדמתי עד שהילדה העירה אותי בטלפון, לא אני הבנתי את אפילו הצליל מהו, אני עכשיו צריכה להתרחץ ופוחדת להחמיץ את הטלפון יהיה אולי מעודד. איני רוצה לצלצל, אולי אתם עודכם ישנים? השעה 11 יום בבוקר שלישי, 18.9.2001 אמא 71 יום יום כיפור. שום בלי אכלתי נקיפות מצפון, יום זהו והרי שיהודים מסורתיים והרבה כאלו אפילו שאינם מאמינים באל עליון, נחרדים זה ביום מעונשו, צמים, מתפללים, את מענים עצמם, ומחכים לכפרת עוונותיהם כל של השנה! לא ואני פעם מתקנאה אין לי בהם, מי בפני על להכות לא חטא, שאני את חושבת עצמי נקייה אחד כל מהם, את עושה ואין מין, מכל שגיאותיו מישהו שיכול את לשנות העבר, בצומות ותפילות. הוריי האמינו לב בתום ובפחד תמידי וחייהם היו לא קלים לא כלל! קלים! נחמה נתניה, 27.9.2001 ר 1 לי בל מאוד שאיני זוכרת תאריכים, כמה אולי שנים שאני חסרת אונים ונזקקת לעזרה מקסימלית בכול, לצערי גם אני אבל הרב! יודעת כי די הייתי עצמאית פיזית [ 41 ]