כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

V ודד ועופרה יקיריי! אני חיכיתי בכיליון עיניים לשובכם ביום רביעי, ומאוד כי לי כואב נתקלתם בסוף טיולכם, שהיה כמו כולו שאני מקווה וגם מענג, מעייף, והגעתם להשקיף על זוועה עולמית שאיני יודעת באם קרתה אי־פעם כמוה לרשעות ולאימה, לבי בי ונפל בפחד איום מה לדעת עולה בגורלכם, ורווח לי כי לשמוע ניצלתם! מה אין לעשות רק באומץ להמשיך, דוד מתעדכן על־ידי כל עם קשר המשפחה וכמובן לי, מודיע ומתוך כל הצער והכאב על זאת הכלל, נחמה לי. פורתא אני כתמיד לכם מאחלת ממה טוב כל היו שיש, בריאים ואני מלאה תקווה לראותכם. באהבה, אמא נתניה, 12.9.2001 א נ י חושבת הרבה אודות המעשים הנפשעים לאחרונה והייתי באם מבקשת נמצא מישהו שיכול אולי במעט להסביר לי אותם, מעשים שנהגו ותוכננו רב זמן מראש באיזה או מוח, מוחות מעוותים. הרס האם מהל לשם והרג אלפי אנשים, אבות, בנים מבוגרים, צעירים, כל האנשים האלו לא על שנרצחו עוול, שלא הכרתם, שלא דבר שום בטח עשו (מי מכם למי ספציפי אתם בעצם?) האם למי סיפק יהיה שלא איזה ניצחון, איזו נקמה? האם אמריקה האויב שלכם נהרסה? טעות! במובן טכני הכול ייבנה חוץ מחדש, מקרבנות הדמים והזוועה של אלפי האומללים שירבצו על לעולם מצפון שהגה האם אותם. יכול כזה מצפון אי־פעם להימצא? האם אתם, מי שלא תהיו, מסוגלים לשמוח ביניכם? כמה ראיתי נערים ערבים שכאילו רקדו בשמחה, לא אני מאמינה לא להם, ולא!! זאת לראווה איך כי בלבד, אפשר אחרת? נחמה 14.9.2001 לני $ די מרגישה חלשה כרגיל, ואולי אפילו יותר כי יום עוד עברתי עם יחד קיום, גם לי יש זה מעט מועקה, מפני ראש ערב שהיום השנה, איני ואני מחשיבה את החג במתכונתו את אבל הדתית המסורת בת שנים של רבות השתתפות ופגישות משפחתיות יחד, אני את מכבדת, בנו הרצון בלי לחגוג לנתח למה, מדוע, פשוט אבל לחגוג. אני לצערי מבחינה איני פיזית לזה מסוגלת זהר הנה כרגע, צלצל אליי והציע עם אלי לבוא משפחתו כדי שלא אהיה מבודדת, ואני לצערי כל את דחיתי האהבה והרצון הכן והיקר לזה גם כי לי, איני מסוגלת. התרגלתי את לאכול ארוחותיי בשולחן לא מכוסה, כי לבד, מזה חוץ אלזה שהיא נוצרייה, לא לי שזה [ 40 ]