כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

לחזר ופה אחריי, ידיז־יי, התחילה חיי מנת הקשה ואפרט בלי משוא פנים בהמשך. אני מפסיקה, כרגע עייפתי אבל מאוד ממרום 90 אני חיי שנות רואה אותם נכונה והם עברו בצער, בכאב ובמעט, מדי מעט עניין. הפיצוי היחידי והגדול באמת בניי שני הם היקרים והאהובים ואולי חיי לבד זה בגלל מקבלים צידוק. שנה אחרי ויותר בארץ בהיותי בלתי פנה לא אחד אף לגלית, ולא אליי חשב ולא עליי הטריד אותי, ומרדכי אני כי נזכר בסכנת ובא גירוש בהצעה למען ביטחוני כמובן לאזרח אותי, מכיוון שהוא אזרח לעשות חופה כאילו למראית זאת עין. הייתה מלכודת שהכתיבה חיי! את ואני שלא ידעתי את החוקים הדתיים הדרקוניים הממשיכים עד היום והתמימה, אולי הטיפשה, הסכמתי. לידידים, שאם ישנם לא כאלו נזקקים לאויבים. והנה חיי בסוף דוחף אותי משהו לספר עליהם ואולי זה אבל מיותר, דחף כאמור אחרון! מרדכי, אבא, אחרי זמן תקופת מסוימת חיי לי הציע משפחה. לו אמרתי ביושר ובגילוי כי לב רציתי את שידע האמת שאיני מאוהבת, ולא בו לא במישהו אחר. חיפשתי באופן נואש אהבה בלבי למישהו, אבל לא מצאתי בינתיים. ובכן, יהיה אם כיבוד הדדי, אמון ויחס הוגן מאחד לשני, אולי גם האהבה הרצויה תופיע, והסכמתי. לא נחוצים שום היו טורח, כבר הכול נעשה אז או ואז מקודם. הייתי ״רכש״. אתם תרצו להכחיש, אולי לכעוס, להגיד שאני הרי אני אבל מלעיזה, יודעת את האמת והכלל הידוע שמכבסים את הכביסה המלוכלכת כבר בבית חל אינו עליי כעת. ואני את מבקשת מי סליחת לא שאולי יאמין לי ואולי ייפגע ויכאב כבר הרי זה אבל לו, היסטוריה והיא גם במבטי נכונה. איני את מכתיבה תגובתכם, איך שאתם רוצים! לי והיו בריאים, אוהבת אתכם בניי, משפחתי כמו שלא אף אהבתי פעם!! מעולם! נתניה, 24.8.2001 י נ י ^ יודעת אם עם שלי הקשר היה לא אביכם מגיע לסיכום כמו אבל שהתקיים בלי בלי טריקים, התחכמויות, בגלוי ובכנות חיי היו אולי יותר פעם עוד אבל קלים! הזכות הגדולה שדרכה אתם ישנם וקיימים, ישנו צידוק! ואני גם רוצה לזכותו. אני הייתי מאוד נאמנה חיי, כל מצב בכל בכל טיפלתי בכל כוחי היה אבא כי מצב, חולה כל חייו. איני רוצה להגיד שעול חל פרנסה עבד הוא עליי, כך לשם בכוחו גם הדל. היה ולא ישר מאוד דרך חיפשנו כלכלית יותר חוץ קלה סף על היה וזה יום משכיר עד העוני, שעברנו נטר לכפר ועבדנו שנינו מאוד קשה, סיפור ידוע, אבל החילונו [ 35 ]