כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

בהתאם. והמצב הכללי בארץ, כידוע וברור לכולם יותר לי, מאשר בלתי נסבל. ואני לכל שמחה יקיריי שבורחים זמן למעט לסביבה אז אבל אחרת, נדבקת וכל לדוד מה שזקוק לטיפול מטילה אני הרי כי עליו, חסרת אונים בעצמי ואני אמנם אולי למורת רוחו התנפלתי עליו בנשיקות, לא כי יכולתי אחרת, ואני מתנצלת על הרגשנות שלי. היו ברוכים משפחתי היקרה והאהובה שלי. נתניה, 21.8.2001 ו ד די ק ^ יקירי, ייתכן לי שיש שמה לא להגיד ינעם אבל לך, במקום לכעוס, מה שאני איני רוצה בהחלט, אגיד! חמודי, לא הרי אתם את תכננתם הטיול תוך שלכם הימים האחרונים, בטח זמן הרבה קודם. הייתם צריכים, אם רציתם כמובן, לקחת בחשבון זמן לבוא אליי להיפרד. יכול לא אחד אף להבטיח בביטחון לא שאני אסתלק נניח קודם, אחד יום אפילו כך כל ואני רציתי לראותכם, לחבק ואולי אפילו את לנשק. ה״אפילו" אני אני כי מדגישה יודעת שאתם אינכם אוהבים את נשיקותיי. בכל לבי, אמא נתניה, 21.8.2001 ילודי אני שלי, רב בצער יודעת גדול עול אני כי והכול, מחוסר נופל ברירה, עליך. הנה גם אתה מוכרח להגיע כי אליי ישנם דברים לסדר, והנה אני גמרתי כל את הכסף לי. שנתת היום היינו בקו־אופ ועשינו קנייה גדולה ואתה הרי מבין שאני אוכלת כפול, ואתה דיברת אתי מה בטלפון שאני כתבתי. עכשיו אתפנה למצב הכללי שעדיין מעניין אותי. הפרדוקס הגדול שמדברים עליו שבארץ ישנם מובטלים, איני יודעת אבל מספרים, באותו מספר ישנם עובדים זרים העובדים פה! ואני ביני מבררת - לביני למה? והנה לדוגמה, עובדת אצלי נערה פיליפינית, נמצאת אצלי עשרים וארבע שעות ביממה, עושה - הכול מבשלת, מכבסת, מנקה, בקיצור - הכול! בנאמנות ובידע ויוצאת לחופשה פעם בשבוע ליממה. האם תמצא נערה מקומית שתעשה אותה עבודה באותם תנאים? ולמה? בכל לה יש גג קורת מקרה במשפחתה, או אחרת. לכם הרי דוגמה, ואני מתפלאת לזה שארצנו הקטנה, המסוכסכת שנמצאת בקונפליקט העם עם השכן ותמיד במצב כמעט מלחמה, אבן היא והנה לכל שואבת [ 33 ]