כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

היד לאורך נרגע היד כף אבל הכאב ויש כואבת צורך זה. עם לחיות קשה אפילו לי עצמי את לראות כתיבתי. יש! מה זה אבל נחמה שבת, 1.8.200 ו ו ({כשיו דיבר אתי עודד בטלפון, הם עסוקים בהכנות לטיול למרחקים למשך חודש ימים זמן ואין בגלל ההכנות וקוצר הזמן לבוא לראות אני אותי. שמחה בגינם לברוח מהגיהינום אנו שבו נמצאים בארצנו הדוויה והמסוכסכת ואיני רוצה להפריע אבל להם, איני יכולה להבטיח דבר שום שלא ביכולתי לקיים. ויהיה מה שיהיה! המרחקים מצטמצמים, בטיסה אפשר בשעת הכרח זמן לכל להגיע וצורך! לכם שיהיה בהצלחה ובהנאה! סעו בשלום! אמא, נתניה, 12.8.2001 שנם ^ דברים שנחרתים של בנפשו אדם, בייחוד זקן, ואינם מרפים וזקוקים להבעה ואני בדמיוני כך כל הרבה חושבת ורוצה לכתבם, כי הזמן אבל מועט, המציאות עגומה ופיזית לא מאפשרת לי וזה לכתוב לי מכאיב לי אין אבל מאוד הרי ברירה. האמת החזקה והאמינה כי היא בניי אתם הייתם גדול הכי אושרי חיי ואור היחיד ולא די כי אוסיף לחכימא ברמיזה ואני גם כי חושבת אתם רוחשים לי רגשות חמים דבר כל אבל צריך להיות במידה ואני את עברתי הזמן והמידה לא הנכונה! באשמתי ויכולתי. ייתכן לי שאין שכל מספיק ואומץ, בשקט מבלי רעש להקים ומבלי לבייש גם אתכם, לטובתי, להירדם ולנוח! כי למען האמת עייפה אני, מאוד עייפה! ואני עד רגעי קיומי האחרונים אוהבת עד אתכם כלות! ורוצה בכל נפשי את טובתכם והלוואי ויקוים עבורכם מה כל שאני מאחלת לכם! אני הגעתי ארצה מעיירה יהודית ענייה מהמאה הקודמת, נערה ללא צעירה ללא מקצוע, השכלה, תמימה, ואני חושבת מספיק כדי טיפשה להאמין וכך לכולם, נמצאו יותר חכמים ממני שסובבתי בכחש לתומתי ועשו הכי לא חיי את מעניינים וקלים. הם אבל ואיך עברו אומרים, אין חלב על בוכים אבל שנשפך, לקראת סופי אני רוצה להעז מעט לב, בגילוי לא שאולי ינעם למישהו: התחלתי ואני נסוגה. תמיד כיבסתי את הכביסה המלוכלכת בבית וכדאי אולי לטובת שגם כולם תישאר שם! [ 30 ]